|
|
עמוד:6
כסלו תשפ"ה . דצמבר 4202גיליון 99 6 בשבע חזיתות ינצח את ישראל . ההיגיון שלנו אומר שבמצב כזה סינואר יגיע למסקנה : 'מחר בבוקר אני חותם על הסכם שלום עם ישראל . לא אשקיע שקל אחד באיזו רקטה, כי אין מצב שאכריע את המדינה הזאת' . זה מה שסיפרנו לעצמו - שהוא מורתע . זה חזר על עצמו שנים, סבב אחרי סבב . נכון, הוא אמנם חטף פי אלף מהלומות ממה שהוא ידע לתת, אבל הוא לא הורתע, כי ארגון טרור לעולם אינו מורתע . הוא תמיד יחפש את ההזדמנות לתת את המכה בשעה שאתה בטוח שהרתעת אותו, כי לקחת מונחים מעימותים בין מדינות ואנסת אותם למציאות של עימות א - סימטרי . להבדיל, כדוגמא, סוריה אכן הייתה מורתעת מישראל : הרסנו לה את הכור, וזה לא גרם לה לפתוח במלחמה . היא לא עשתה דבר, כיוון שהיא הייתה מורתעת . ואילו פה קרה דבר שונה לחלוטין . מדיניות ישראל בנושא הפלסטיני "ממשלות ישראל מעולם לא החליטו מה הן עושות בנושא הפלסטיני, ובמיוחד - עם יהודה ושומרון . הממשלה הנוכחית החליטה שלא להחליט, וניסתה לקבע מצב שהיה ברור שהוא פצצת זמן מתקתקת, שכן רמת הטרור עלתה כל הזמן . בתקופת רבין, דיברו על שתי מדינות כאופציה, אבל ברגע שחמאס תפס את השלטון ברצועה, קמו שתי ישויות פלסטיניות : אחת המנוהלת על ידי הרשות, והשנייה על ידי חמאס . ממשלת ישראל הבינה שיש בכך יתרון פנטסטי : משיש שני גופים ש'אוכלים אחד את השני', האופציה של שתי מדינות לא קיימת יותר ! ולמה ? כי מדינת ישראל לעולם לא תסכים לשלוש מדינות, שכן בכך תגזור על עצמה דין מוות . "לכן, ממשלת ישראל העמיקה את השסע הפלסטיני, וקבעה את דוקטרינת הבידול . במקום לבדוק איך מחזקים את הרשות הפלסטינית, שאיתה אולי יהיה ניתן להגיע להסדר כלשהו, ישראל החליטה שעדיף לה לפתח ולקבע את העוינות בין שני הגופים הללו, ובכך - להנציח את אי - הפתרון . . . "המוסד לא עוסק בנושא הפלסטיני, אבל בכל הפגישות שהיו לי כראש מוסד עם מדינאים ובעלי סמכות במזרח התיכון, הנושא הפלסטיני תמיד תפס עמדה מאוד מאוד מרכזית בשיח . 'ישראל צריכה להבין שהבעיה מספר אחת שלה זו הבעיה הפלסטינית', אמר לי אחד ממנהיגי הארצות הקרובות אלינו, 'עליכם להבין שאתם במזרח התיכון ולא בקליפורניה . . . למזרח התיכון יש כללים ואתם צריכים להתנהג בהתאם . תפנימו את זה . תלמדו ערבית : אנחנו מבינים את השפה שלכם, אתם לא מבינים את השפה שלנו . ואם אתם רוצים להיות חלק מהמזרח התיכון, תפתרו את הבעיה הפלסטינית' . "תמיד שאלו אותי : מה אתם רוצים ? רוצים מדינה מהים עד הירדן ? אז תכילו אותה : יהיו לכם פה 14 מיליון איש, רק מחציתם יהודים . תעשו מה שאתם רוצים, אבל תחליטו . . . ברגע שלא מחליטים - הבעיה רק הולכת ותופחת . למה אתם לא מתקדמים ? "עניתי תמיד שאנחנו לא מתקדמים כי אין לאן להתקדם . . . יש פה שני גופים פלסטינים שונים, ש'אוכלים האחד את השני', ואי אפשר לדבר על שלוש מדינות . . . את זה בנתה מדינת ישראל כאידיאולוגיה, שמאחוריה מטרה ברורה : לא להגיע לשום מצב של פתרון . עוד לפני 'הסכמי אברהם' נוצרה אשליה, שיש כאלה בישראל שעדיין מאוד מאמינים בה, לפיה אם האוכלוסייה הפלסטינית לא מפריעה לאבו - דאבי, לא מפריעה לסעודיה, וגם לא כל כך מפריעה לירדן ולמצרים, אפשר להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא . מדי פעם יש סבב לחימה, בכול סבב ניתן להם מכה יותר חזקה, כך שזמן השקט בין הסבבים יגדל . אבל זה לא מה שקרה . לא רק שהזמן מתקצר בין סבב לסבב, גם היכולות של הצד השני גדלות : מדהים להשוות בין מה שהיה לחמאס ב - 2007 ומה שהיה לו ב - 2023 ! "המדיניות של ממשלת ישראל הייתה, שהיא לא רוצה להגיע לפתרון בסוגיה הפלסטינית . היא רוצה לנהל את הסכסוך שיימשך מבחינתה לנצח, ולשלם את המחירים הכי נמוכים שאפשר . . . אבל, כדי לנהל משהו צריך 'שניים לטנגו' : מנהל ומנוהל שיש ביניהם יחסי גומלין . זה לא מה שהיה בעזה . ממשלת ישראל החליטה שהיא מנציחה את הסכסוך, רק במינון הכי נמוך שאפשר . תחת הגדרה זו, תפקיד האופרטורים - צה"ל, שב"כ, מוסד - הוא לא לפתור את הבעיה, אלא לשמר אותה במינימום מחיר : מקלות, ברמות שונות, אך גם גזרים . ועדת חקירה ממלכתית לא תיתן תשובה לשאלה למה זה קרה "נשמעת דרישה נרחבת להקים ועדת חקירה ממלכתית . אני שם על הצורך ראש הממשלה יכול היה לקבל החלטה ולהגיד שעדיפות הראשונה של מדינת ישראל היא להילחם עכשיו ; וכשנגמור את המלחמה - אולי נצליח להציל חלק מהחטופים, להוציא מישהו בחיים . אבל את זה הוא חושש לומר, כיוון שאין זה ראוי ערכית ראש הממשלה חושש לומר לציבור : בעדיפות ראשונה להילחם עכשיו . החטופים – אחר כך . צילום : קובי גדעון לע"מ
|
|