|
|
עמוד:8
8 | מלאכים בכתום להציל את חייה של ילדה בת ארבע שנחנקה . ביום התאונה הלכתי לבקר אותו במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, שם שכב בתרדמת כשמצבו אנוש . פגשתי אז את אשתו, יוליה, בפעם הראשונה . למדתי שיש להם משפחה גדולה, שלבן הבכור שלהם קוראים בר, ושהוא בן שבע-עשרה . כמו כל הילדים, בר היה שבור לגמרי בעקבות התאונה, ואני זוכר שחיבקתי אותו וניסיתי לנחם אותו . בשלב מסוים בשיחה שאלתי את יוליה במה בעלה עוסק כדי להביא פרנסה . "יש לו חנות פלאפל" . "מה תעשי עם העסק בזמן שבעלך בבית החולים ולא יכול לעבוד ? " "בר ינהל את החנות עד שאביו יחזור לעצמו . אבל זה רק פתרון זמני כי יש לו לימודים ובכל מקרה הוא יצטרך להתגייס בקרוב . זה אומר שככל הנראה החנות תצטרך להיסגר" . "את לא סוגרת את החנות", השבתי . "איחוד הצלה ינהלו את חנות הפלאפל שלך . העסק ימשיך להתקיים ומתנדבי איחוד הצלה יקיימו משמרות בחנות לאורך כל היום" . הסיפור הזה קרה כמה חודשים אחרי שהחלמתי מקורונה ועדיין הייתי חלש מאוד, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות משמרות בעצמי בשביל טל — ולכן התחלתי להתנדב בפלאפל של טל לפחות פעם בשבוע . בנוסף לקחתי על עצמי את האחריות הכוללת לוודא שהחנות ממשיכה להתקיים . בר לימד אותי את המתכון לפלאפל, וגייסנו מתנדבים מכל הארץ — מרמת הגולן, חיפה, ירושלים, תל אביב ועד אילת . מתנדבים דתיים, חילונים, יהודים וערבים . הקמנו אתר ושיבצנו אנשים למשמרות . היה לנו יצרן פלאפל מקצועי אחד בשכר וכל שאר העובדים היו מתנדבי איחוד הצלה . מאחר שכל זה קרה בזמן מגבלות הקורונה, החנות לא הרוויחה מספיק מאנשים שנכנסו מהרחוב, אז התחלנו לפרסם מודעות שמזמינות אנשים לעשות מצווה ולהזמין עשרים או חמישים מנות פלאפל ושאנחנו נחלק את המנות לחיילים, לשוטרים או לכבאים .
|
|