|
|
עמוד:8
נפתלי חן | 8 היו מוכנים להשליך את חייהם מנגד למען אנשים שמעולם לא פגשו ? כשאדם פוסע בשביל חייו בדרך של הכרת הטוב, של חיבור לשרשרת הדורות, של שמחה בהוריו ובילדיו — הוא נפתח ומתחבר לשורשים עמוקים . חייו נעשים עשירים יותר, מלאים במשמעות ובתקווה . אדם שפוגש את החיים ואוהב אותם, לא יכול שלא לצאת אליהם כאשר הם קוראים לו . לפעמים ברגע פשוט של חסד ונתינה, ולפעמים ברגע של מסירות נפש . אותה נקודת חיבור עמוקה-ביותר לחיים עצמם היא שקוראת לו . או אז, מתוך חופש גמור, הוא מבין שאין לו ברירה אחרת . כאשר אחיך נהרגים, אינך יכול להתכחש לחיבור שלך איתם . אחרי שכבר הוצאנו משפחה מתוך האש — האם יכולנו לעצור ? חיינו בעצמם דרשו מאיתנו להמשיך . הקול העמוק הזה הוא שדוחף את חיילינו להילחם, לעזוב אמא ואבא, אישה ובית, בשביל לבנות להם ולאחרים עתיד טוב יותר . הם היו נכונים לשלם את מחיר המלחמה בגוף ובנפש מתוך ידיעה שאם לא נקדש מאבק על החיים, הם יאבדו . מול אידיאולוגיה של מסירות ולוחמה של שנאה יש להצמיח נחישות גדולה עוד יותר להצמיח חיים — ונחישות זו כוללת בתוכה לעיתים גם דרישה ליטול חיים . החייל היוצא להילחם ולפגוע באויב הוא אוהב אדם ממש כמו אותו אדם הקופץ לאש כדי להציל תינוקת . לכל זמן ועת, אומר החכם . עת מלחמה ועת שלום . אדם המסרב לאחוז בחרב מסיר בכך אחריות מאחיו ומאהבת האדם, ובסירובו אוחז הוא למעשה במעדר לקברם של חפים מפשע אשר יישאו במחיר הרפיון . אילו נלחמה ישראל בעוצמה לפני עשרים שנה, חייהם של אלפי ישראלים, וכן של אלפי עזתיים, היו נחסכים . האויב שיצא עלינו ב- 7 באוקטובר איננו אוסף של מפלצות . אלו בני אדם שבחרו בשנאת החיים . כדבריהם, "אנו אוהבים את המוות יותר משהיהודים אוהבים את החיים" . האלימות והזוועות עוררו את העם היהודי כולו — חיילים וכוחות הצלה, שוטרים ומתנדבים — לבחור בחיים, להציל וללחום, להכות ברוצחים ולחבוש את הפצעים .
|
|