|
|
עמוד:8
DEEP WORK | 8 Psychological Types ( "טיפוסים פסיכולוגיים" ) , ספר מכונן שביסס הבדלים רבים אשר התפתחו זה מכבר בין תפיסותיו של יונג לרעיונותיו של חברו ומורו לשעבר זיגמונד פרויד . לא להסכים עם פרויד היה צעד נועז בשנות העשרים . כדי לגבות את ספרו, יונג נדרש להישאר חד וליצור רצף של מאמרים וספרים שימשיכו לצקת את התשתית לפסיכולוגיה האנליטית, השם שתקבל האסכולה שלו בהמשך . הרצאותיו של יונג וקליניקת הייעוץ שלו מילאו את כל זמנו בציריך — זה ברור . אך הוא לא הסתפק בפעלתנות לבדה . הוא רצה לשנות את הדרך בה אנו מבינים את הלא-מודע, ומטרה זו דרשה חשיבה מעמיקה וקפדנית יותר ממה שהיה ביכולתו לנהל במסגרת אורח חייו העירוני העמוס . יונג פרש להתבודד במגדל בולינגן, לא כדי לברוח מחייו המקצועיים, אלא כדי לקדם אותם . קארל יונג הפך להיות אחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר של המאה העשרים . יש, כמובן, סיבות רבות להצלחה שאליה הגיע . בספר זה, עם זאת, מעניינת אותי המחויבות שלו למיומנות הבאה, שכמעט לבטח שיחקה תפקיד מרכזי בהישגיו : עבודת עומק : פעילות מקצועית המתבצעת בריכוז נטול הסחות דעת, אשר דוחפת את היכולות הקוגניטיביות לקצה . מאמצים אלה מייצרים ערך חדש, משפרים מיומנויות וקשה לשעתק אותם . עבודת עומק נחוצה כדי לסחוט כל טיפת ערך מיכולת אינטלקטואלית שכבר קיימת . אנו יודעים כיום, מעשרות שנות מחקר — הן בפסיכולוגיה והן במדעי המוח — שהמאמץ המנטלי המתלווה לעבודת עומק נחוץ גם כדי לשפר יכולות . עבודת עומק, במילים אחרות, הייתה בדיוק סוג המאמץ הדרוש כדי להתבלט בתחום תובעני-קוגניטיבית כמו פסיכיאטריה עיונית בתחילת המאה העשרים . את המושג "עבודת עומק" טבעתי אני, והוא לא משהו שקארל יונג היה משתמש בו, אך פעולותיו במהלך תקופה זו היו כשל אדם שהבין את הרעיון המונח בבסיסו . יונג בנה מגדל מאבן ביער כדי
|
|