|
|
עמוד:13
פרק 1 : מה הביא אתכם לכאן ? ׀ 13 את העולם שלנו לבד . כל אחד מאיתנו יזכה ליד מכוונת במסע הזה . איך אני יכול להיות בטוח כל כך ? כי אני רואה יותר ויותר אנשים חיים שראו את זה, שהרגישו את זה, ושחלקם אפילו הצטרפו לאהוביהם בקטעים מהמסע אל העולם הבא . למעברים המשותפים האלה צורות שונות . יש אנשים שרואים את האדם העוזב בצורה כלשהי . אחרים חווים מגוון תחושות או חשים בנוכחות של אנרגיות אחרות או אפילו של אהובים שמתו בעבר . לפעמים הם רואים אור חזק ואפילו מנהרות . לפעמים הם מרגישים שהם חלק מהמסע ואחרים נשארים נטועים בעולם שלנו . הרגשות שמשותפים לכולם הם כוחה של החוויה והעוצמה הבלתי רגילה של הזיכרון, ובדרך כלל גם תחושה חזקה שהזמן, כפי שאנחנו מכירים אותו, עצר . רבים גם מדווחים על תחושה עמוקה של "ידיעה" בלי שמץ של מושג מאין הידע . במקרים רבים מאוד האדם החי לא ידע שהמוות מתקרב או מתרחש ולמד על מות האדם הקרוב רק בדיעבד . ככל שדיברתי עם יותר אנשים שעברו חוויית מעבר משותפת, כך הבחנתי יותר בדפוס חוזר . אישה במערב וירג'יניה ואישה באוסטרליה שעברו חוויות דומות של מות תינוקותיהן . אישה בקליפורניה ואישה בפנסילבניה עם חוויות דומות של מות הורה . אישה מאלבמה וגבר מספרד . הם לא נפגשו מעולם, אבל דיברו באותם מונחים . שוב ושוב גיליתי שהרגע הזה של החיבור המשותף שהם חוו, שינה גם במובנים לא צפויים את חייהם, את בחירותיהם ואת אורחות חייהם . השאיר בהם תובנות עמוקות . סיפק להם סגירת מעגל . הקל את קבלת החלטות סוף-חיים . הקל את האבל . חשבו על הסיפור הבא, של גייל א', אישה מפלורידה . "הייתי עם אבא שלי, ואכלנו טוסט גבינה צהובה . " פתאום אביה החל לפרכס . גייל הזעיקה עזרה בצעקות מבוהלות, ובבית החולים, בזמן שהצוות הרפואי טיפל באביה, אחת האחיות לקחה אותה לחדר המתנה קטן בהמשך המסדרון, עם שולחן וכמה כיסאות . גייל זוכרת שהתיישבה, "ואז, פתאום, הייתי בשני מקומות בו-זמנית . ישבתי
|
|