|
|
עמוד:9
9 תקציר כשל האכיפה האפשרי השני נוגע לסמכות השיפוט : כיצד יכול בית משפט בישראל ( או במדינה אחרת שבה תוגש תביעה ) לדון בתביעה נגד חברה המפתחת נוזקת מעקב בגין שימוש שעשתה רשות שלטונית במדינה אחרת בנוזקת המעקב שפיתחה ? זאת ועוד, אף בהנחה שאפשר להוכיח הפרה ישירה של הזכות לפרטיות, המפר הישיר עשוי ליהנות מטענות הגנה, בעיקר כאשר מדובר ברשות שלטונית . נוסף על כך, שיקולים של צדק חלוקתי לא בהכרח תורמים לקביעה שמפתחי נוזקות מעקב הם מונע הנזק הזול . לטענת החברות המפתחות נוזקות מעקב, רישיונות השימוש בנוזקות המעקב שפיתחו מוגבלים רק לרשויות ביון ואכיפת חוק מדינתיות ולמטרות לגיטימיות של לוחמה בטרור ובפשיעה . כמו כן, החברות נתונות ממילא לרגולציית ייצוא מכבידה, ואימוצה של דוקטרינת ההפרה התורמת לדיני הגנת הפרטיות עשוי להטיל עליהם נטל כבד מנשוא ולהבריח אותן מחוץ לישראל כדי לפעול במדינות שבהן המשטר המשפטי מקל יותר . כשלי אכיפה אלו מקבלים ביטוי בבחינת יישומם של שלושת התנאים להחלת דוקטרינת ההפרה התורמת : קיומה של הפרה ישירה, תרומה ממשית וקונקרטית של גורם ביניים להפרה, ומודעות בפועל של המפר התורם . באשר להוכחת הפרה ישירה, הקושי אינו נעוץ בשאלה אם הופרה הזכות לפרטיות אלא בשאלה של הטלת אחריות תורמת על גורם הביניים שעה שהמפר הישיר נהנה מחסינות מפני תביעה . עם זאת, העובדה שבתי המשפט המשיכו בבחינת אחריותו התורמת של גורם הביניים להפרת זכות יוצרים גם כאשר המפירים הישירים נהנו מטענת הגנה, מתוך רצון להעניק סעד כלשהו לנפגע לנוכח הנזק המשמעותי שנגרם לו, עשויה להיות רלוונטית גם כאן . באשר לדרישת המודעות, החברות המפתחות נוזקות מעקב מקפידות לפעול בהתאם למשטרי הייצוא המדינתיים וקהל הלקוחות המוצהר שלהן הוא רשויות ביון ואכיפת חוק במדינה, ועל כן טוענות כי לגיטימי מצידן להניח שלקוחות אלו יפעלו כדין לשם הגשמת תכליות לגיטימיות וחשובות, כגון ביטחון הציבור, הביטחון הלאומי, לוחמה בטרור ומניעת פשיעה . לא זו אף זו, לטענתן אין הן נחשפות כלל למידע האישי הנאסף באמצעות נוזקת המעקב אלא רק להיבטים הטכניים הקשורים בתפעולה . משום כך, לטענתן, אין להן מודעות בפועל, ממשית וקונקרטית, לפגיעה בפרטיות .
|
|