|
|
עמוד:13
במקום מבוא 13 לכלול באופן לא מלאכותי לא רק סוגיות כמו שבת או הפרדה מגדרית, אלא גם סוגיות רבות ומגוונות בעניין יחסה של המדינה לחרדים . המאמרים המקובצים כאן מדגימים שימוש רחב זה . עמיחי כהן, למשל, עוסק במאפיינים של החברה החרדית, בדגש על היבטים כלכליים ; טליה פישר משתמשת בתאוריית המרחב הציבורי כדי לבחון את ההצדקה לאכיפת לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים, שנתפסים בדרך כלל דווקא כמרחב חרדי ולא כמרחב "ציבורי" 3 ואורית קמיר כוללת תחת הכותרת "התנהלות במרחב ( במובן של מרחב משותף ) ; הישראלי" פרקטיקות כמו ההדרה שמפעילים בתי ספר דתיים כלפי מועמדים או תלמידים שאינם מתאימים לרוחו של בית הספר . בדברים אלה שלי אין משום ביקורת על השימוש הרחב במושג מרחב ציבורי כי אם הפניית תשומת לב לנטייה לכלול היום במסגרת מושג זה היבטים רבים שנוגעים ליחסי המדינה עם החרדים ולא רק דילמות הקשורות לשבת או להפרדה מגדרית . ברוח זו, גם המאמר שלי לא יעסוק בחרדים במרחב הציבורי במובן המצומצם של המילה, אלא בכמה שאלות עקרוניות על יחסה של המדינה לציבור החרדי . אפתח בהצבעה על מה שנתפס לעיתים קרובות כהיבטים בעייתיים באורח החיים החרדי ( מנקודת מבטה של המדינה ) , ואזכיר בקיצור את הצעדים המתבקשים כדי לשנות מצב זה . אחר כך אדון בטענה החרדית שמה שמוצג כבעייתי אצל החרדים איננו כזה מנקודת מבט אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא הוא שיקוף של תפיסת העולם החילונית-ליברלית . לפי טענה זו, יש מחלוקת עמוקה בין החרדים ללא- חרדים, שבגללה אין עמק שווה שבו הצדדים יכולים להיפגש ולשכנע זה את זה באופן רציונלי . הואיל וכך, ממשיכה הטענה החרדית, יש בסיס לחשד שהגישה החילונית כלפי החרדים אינה מיוסדת על אדנים רציונליים אלא היא ביטוי של כוח . בחלק האחרון והעיקרי של מאמרי אציע דרכים להתמודד עם טענה זו . קודם שאני נכנס לגופו של עניין, ברצוני להצביע על מכשול הניצב לפני כל דיון ביקורתי בחברה החרדית, הקשור בעוינות נגד חרדים בקרב יהודים לא-חרדים . 3 פישר מציעה "גישה פלורליסטית" שתכיר בכך שהמרחב הציבורי "הוא רשת סבוכה של זירות חופפות שמתקיימות יחד בערבוביה ופותחות פתח להשתייכויות צולבות" ( עמ' 157 במאמרה ) .
|
|