|
|
עמוד:10
10 | החינוך לטבע : משנת יהושע מרגולין התחנכות פעילה בחיק הטבע, לימוד חוקיותן של מערכות אקולוגיות, התנסות במיטב נופי התרבות והאומנות ורכישת השכלה כללית ודעת מדעית – הכול בגישה חווייתית והתנסותית המבקשת לטפח אדם שלם המגשים את אנושיותו ומשתתף בצורה פורייה והוגנת במעגלי הטבע, החברה והתרבות . מדובר בפדגוגיה אידיאליסטית והוליסטית הקושרת בין הטבע לתרבות, בין המדע לאומנות, בין נפש בריאה לגוף בריא, ובין חברה בריאה לטבע בריא . לשאיפותינו העכשוויות – לצמצם את נזקי הניכור מהטבע, לשקם את ההרמוניה עם סביבות חיינו ולהתקדם לחיים שלמים ושלווים יותר – היסטוריה ארוכת ימים . נציין כאן בהקשר זה כמה מאבני הדרך : נפתח בספר הטאו של לאו דזה, המזהה את הנוסחה לחיים טובים בכיול הנכון וההרמוני של בני אדם עם דרכי הטבע ; נמשיך עם אבי החינוך הנטורליסטי, ז'אן ז'אק רוסו, אשר טען בספרו אמיל כי טיפוס האדם המודרני – הבורגני, השאפתן, החומרני, הרכושני, הכוחני והנצלן – אינו אוהב דברים כפי שברא אותם הטבע, ובמקום זאת הוא יצר לעצמו תרבות מלאכותית, יומרנית ומזויפת שסופה הרס החברה האנושית והסביבה הטבעית ; נעבור לתחילת המאה העשרים להוגה החינוך הפרוגרסיבי ג'ון דיואי, שבספרו דמוקרטיה וחינוך זיהה את מהות העשייה החינוכית עם פיתוח דפוסי התייחסות נאותים כלפי החברה האנושית והסביבה הטבעית ; נמשיך עם הפסיכולוג הנטורליסט אברהם מאסלו, אבי “פירמידת הצרכים״, שקשר בין המימוש הנאמן של הטבע הפנימי והייחודי שבכל אדם לבין התנהלותו המוסרית והמושכלת בעולם ; ונסיים בחזונו הדיסטופי של הפסיכולוג האמריקאי בן-זמננו פיטר קאהן, הסבור שרובנו כבר עכשיו שבויים במכלאות ענק עירוניות וטכנולוגיות, סובלים מניכור מהטבע, מריחוק חברתי ומהנדסת תודעה, ומקיימים חיים שהם צל חיוור של האנושיות האפשרית לנו על פי טבענו . גם אם חלפו עשרות שנים מאז מותו של מרגולין, ממייסדי סמינר הקיבוצים שבתל אביב ( מכללת סמינר הקיבוצים ) ומהוגי סמינר
|
|