|
|
עמוד:13
13 כימים, סחבתי לבנים" . הכול קרה לגמרי במפתיע : החופש משכר, אבל האנשים לא מוכנים אליו . איפה הוא, אותו חופש ? רק מסביב לשולחנות המטבח, שם המשיכו לבקר את השלטון מתוך ההרגל הישן . גידפו את ילצין ואת גורבצ'וב . את ילצין על ששינה את פניה של רוסיה . ואת גורבצ'וב ? את גורבצ'וב על ששינה את הכול . את פני המאה העשרים כולה . מעתה נהיה עם ככל העמים . נחיה כמו כולם . חשבנו שהפעם זה יצליח . רוסיה שינתה את פניה והשינויים גרמו לה לשנאה עצמית . "המונגולי הקפוא" הוא מונח שטבע קרל מרקס בתיאורו את רוסיה בכתביו . הציוויליזציה הסובייטית . . . אני נחפזת לתעד את שרידיה . הפנים המוכּרות . איני שואלת את מרואייניי שאלות על הסוציאליזם, אני שואלת על אהבה, על קנאה, על ילדות ועל זקנה . על מוזיקה, על ריקודים, על תסרוקות . על אלפי הפרטים הקטנים של חיים שנמוגו . זוהי הדרך היחידה לתחום את האסון בגבולות הסביר ולנסות לספר סיפור . להניח הנחות . איני מפסיקה להתפעל - כמה מרתקים חייו הפשוטים של אדם . אינספור אמִתות אנושיות . . . מדע ההיסטוריה דבק בעובדות בלבד ואילו הרגשות נותרים מחוץ לתמונה . לא מקובל לרשום אותם על דפי ההיסטוריה . אני בוחנת את העולם במבט של אשת רוח ולא של היסטוריונית . האדם מרתק אותי . . . אבי כבר לא בין החיים . ולצערי לא אוכל להשלים את אחת השיחות שניהלנו . . . הוא אמר לי שלבני הדור שלו היה קל יותר למות במלחמה מאשר לילדים הלא מאומנים שנהרגים היום בצ'צ'ניה . בשנות הארבעים הם נפלו מהפח אל הפחת . לפני המלחמה למד אבי עיתונאות באוניברסיטת מינסק . הוא נזכר שכששבו הסטודנטים מחופשות סמסטר, לעתים קרובות לא זיהו בין חברי הסגל אף מרצה מוכּר, כי כולם נעצרו . הם לא הבינו מה קורה אבל חשו בפחד . פחד כמו זה שחשים במלחמה . אבי ואני ניהלנו מעט שיחות מלב אל לב . הוא חס עליי . האם גם אני חסתי עליו ? קשה לי לענות על שאלה זו . . . היינו נטולי רחמים כלפי ההורים שלנו . נדמָה לנו שחופש הוא עניין פשוט מאוד . חלף מעט מאוד זמן וגם אנחנו
|
|