|
|
עמוד:10
10 היה זה המשטר הסוציאליסטי והיו אלה גם החיים שלנו, פשוטו כמשמעו . לא דיברנו עליהם יותר מדי אז . ואילו עכשיו, כשהעולם הישן נעלם לבלי שוב, החלו כולם לגלות עניין בחיים ההם שלנו, והרי לא חשוב אילו חיים הם היו - הם היו החיים שלנו . אני כותבת, אני מלקטת פירורים, אוספת פיסות מידע על אודות הסוציאליזם "הביתי" . . . הסוציאליזם "הפנימי" . על אודות התקיימותו בתוך נפש האדם . אני נוטה תמיד למרחב המצומצם הזה - לאדם . . . לאדם היחיד . למען האמת, הכול מתרחש דווקא שם, בתוכו . מדוע גדוש הספר סיפורי מתאבדים דווקא ? מדוע לא לספר על אזרחים סובייטיים מן השורה ועל קורות חייהם הסובייטיים הטיפוסיים ? הרי לרוב שמים בני האדם קץ לחייהם בגלל אהבה נכזבת, בשל הזקנה, או סתם כך מתוך סקרנות ורצון לפענח את סוד המוות . . . אני תרתי אחר אלה שהאידיאולוגיה דבקה בהם כה חזק, עד שרק בכוחו של המוות היה להפריד ביניהם - המדינה הייתה להם ליקום כולו, היא הייתה לתחליף לכול, לרבות חייהם הפרטיים . לא היה בכוחם לצאת מההיסטוריה הגדולה, להיפרד ממנה, למצוא אושר אחר . לצלול . . . להיבלע בתוך הקיום הפרטי, כפי שנהוג היום, כשהקטן היה לגדול . אנשים רוצים לחיות סתם כך, בלי רעיונות גדולים . רוסיה מעולם לא חיה חיים כאלה, גם הספרות הרוסית לא מכירה בהם . ככלל, אנחנו אנשי מלחמה . תמיד נלחמנו או התכוננו למלחמה הבאה . מעולם לא חיינו אחרת . ומכאן הפסיכולוגיה "המלחמתית" . גם חיי שלום אצלנו דמו לשגרה צבאית . התופים הכתיבו את הקצב, הדגל התנוסס אל-על . . . הלב הלם בחוזקה . . . בני האדם לא הבחינו בעבדותם ואולי אף אהבו אותה . אני זוכרת איך החלטנו, 4 בזנוכל בני הכיתה, לנסוע בסיום בית הספר להכשיר קרקעות בתוליות . למי שסירב להצטרף, הצטערנו מאוד על כך שהמהפכה ומלחמת האזרחים, התרחשו טרם זמננו . אני מביטה לאחור ותוהה : האם אלה היינו אנחנו ? האם זאת הייתי אני ? העליתי זיכרונות יחד עם הגיבורים שלי . אחד מהם אמר : 4 הכשרת קרקעות בתוליות היא רפורמה חקלאית להגדלת יבולים באמצעות עיבוד שטחים חדשים בקזחסטן, באורל, בסיביר, במזרח הרחוק ועוד . התכנית נהגתה על-ידי ניקיטה חרושצ'וב בשנת 1953 . העובדים שהשתתפו בתכנית נאלצו להתמודד עם תנאי עבודה ומחיה קשים ביותר .
|
|