|
|
עמוד:14
14 | אילאור פורת לטרגדיה שאין לה רופא, בין התנועה הקרקסית לאיון המת, בין בהירות היתר לסתימות המוחלטת, בין האומנות לחיים . התנועה בין האפשרויות תתואר בספר הזה בתור תנועה בין "קלות" ל"קושי" . "קל" הוא שם תואר מטפורי לתיאור הבנה ( "קל להבין" ) , להצעת שיפוט אסתטי ( חומרים "קלילים" ) ולביסוס עמדה אתית-נפשית ( "קל לבגוד", "קל להיפרד" ) . קל עומד כנגד קשה וכנגד כבד, אך התואר "רך" נעדר מהדיכוטומיות האלו ( שיעמוד מול "קשה" ) . לסקלי מבקש להימנע מרכות, מרגש ומסנטימנטים . אפשר לומר שהוא "קל" כדי לא להיות "רך" . הוא יוצר בשיריו תנועת נדנדה בלתי מוכרעת בין הקצוות, שנועדה ליצור ערכים של קלות וניידות בתוך השיר : שִׁירָה מְתוּקָה קַיֶּמֶת תַּקָּלָה הַמְּעִידָה עַל קֹשִׁי כָּלְשֶׁהוּ, וּמִתַּחְתֶּיהָ אוֹ שֶׁמָּא מֵעָלֶיהָ, קַיֶּמֶת קַלִּילוּת מַפְלִיאָה שֶׁאֵין בָּהּ כָּל סִבּוּךְ . בַּתָוֶךְ, בֵּין הַקּשִׁי לַקַּלִּילוּת יֵשׁ מִלּוּי שׁוֹקוֹלָדָה מְ-צֻ-יָּ-ן ( באר חלב , 183 ) היחסים בין הקושי לקלילות בלתי מוכרעים, אבל התחבולה של לסקלי מייצרת את המשחק והתעלול דווקא סביב הקלילות . בשיר הזה היא מתוארת כנטולת סיבוך, אך לא ברור לנו אם היא נמצאת מעל או מתחת לקושי, שהוא דווקא זה שעומד יציב וברור בשיר, ובמובן הזה הוא זה שפשוט . הביקורת נטתה לתאר את שירתו של לסקלי כשירה סתומה במתכוון ובלתי ניתנת להבנה באופן עקרוני . לעומת זאת, הכוח של שירתו עומד בעיניי דווקא כי הוא מאפשר לקריאה בו להיראות ( גם ) ברורה ושקופה . כבר ב"מוחה של השמש" רואים ברמז איך היצירה של לסקלי היא קלה, מין ספר הדרכה לקריאה בו, שלוקח את הניתוק הרגשי והחרדה וממיר אותם למנגנון לשוני והוראתי הממחיש את הניתוק בין שני הדוברים .
|
|