|
|
עמוד:10
10 | אילאור פורת מֹחָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ לַשֶּׁמֶשׁ אֵין מֹחַ, אָמַר לִי יָדִיד בַּטֶּלֶפוֹן, בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁנִּצַּב בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים מֶטֶר מֵהַשֶּׁמֶשׁ . לְכָל דָּבָר יֵשׁ מֹחַ, אָמַרְתִּי לַיָּדִיד בַּטֶּלֶפוֹן, בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁנִּצַּב בְּמֶרְחַק עֲשָׂרָה מֶטֶר מֵהַשֶּׁמֶשׁ . שְׁטֻיּוֹת, אָמַר לִי יָדִיד בַּטֶּלֶפוֹן, בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁנִּצַּב בְּמֶרְחַק חֲמִשָּׁה מֶטֶר מֵהַשֶּׁמֶשׁ . שָׁתַקְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם בַּטֶּלֶפוֹן, בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁנִּצַּב בְּתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ . שָׁתַקְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם . ( באר חלב באמצע עיר , 70 ) השיר הזה והשירה הזאת הם הזמנה למשחק, ללימוד, להתנסות אינטראקטיבית, לבריאה של עולם יצירתי שמנסה לתבוע ממך לשכוח כל מה שהיה לפניו, מאחוריו ומצדדיו, שבו השמש — הלשון — הולכת וגדלה וקרבה עד שהיא בולעת את כל השאר . אנחנו הולכים וקרבים אל השמש ( או שהיא הולכת וקרבה אלינו ) בקפיצות קטנות במרחקים, כמו בסרט מצויר חזותי ומילולי שנגלל אל סופו תמונה אחר תמונה, מין סרט טרגי-קומי, טיפשי ועצוב ורצחני בספק . בלב מסענו טמון הרעיון השטותי שלמילים — כמו לכל דבר — יש מוח ; יש להן גוף ויש להן שכל, יש להן תודעה ואישיות ואוטונומיה . את הרעיון השטותי הזה לסקלי אולי שאב מלואיס קרול, מלך השטויות, שאצלו ליצורים שונים יש הגיונות שונים, פרטיים, משלהם, שמתנגשים עם ההיגיון האנושי, כמו למשל ציפור שקובעת שילדות קטנות הן נחשים
|
|