|
|
עמוד:14
תמר אלאור 14 של החפץ, של הסנדל, אצל יזמים חדשים ואחרים . הספר מבוסס על ראיונות עם בני משפחה, יצרנים, יזמים, בעלי חברות, מעצבים וכדומה, לצד מחקר בארכיונים של כל אחת מן החברות ובארכיון המדינה . לאלה יצטרפו השימוש במחקרים ארכאולוגיים והביקורים במוזאונים שונים ברחבי העולם, המציעים ייצוגים חומריים של הסנדל . ספר זה, העוסק באנתרופולוגיה של סגנון ישראלי, לא התחיל את מסעו אצל הפסל . המחקר שהספר מבוסס עליו ביקש להתחיל דווקא בחפץ שימושי, באובייקט מקומי שאפשר לייחס לו ישראליות . באופן כמעט קלישאתי היה החפץ הנבחר סנדל, אותו סנדל בעל שתי רצועות רוחב המוכר כאן כ"סנדל תנ"כי" . הניסיון לתאר את החפץ הזה ולהבינו הביא אותי עד מהרה אל הביוגרפיה של נמרוד . משם, כמו בסיור המודרך, נפתחו נתיבים אל הארכאולוגיה של החפץ – סנדל כאובייקט מסופוטמי, אל מורשתו היהודית, אל חייו כישראלי כשבעים שנה ואל קורותיו בעולם הגדול . הביוגרפיה שאציע לחפץ סנדל לא תנוע על ציר הזמן ולא לפי סדר המחלקות במוזאון . סיפורו של הסנדל מאורגן כאן בעיקר לפי שלושת יצרניו העיקריים וההיסטוריה שלהם . עם זאת, המיתולוגיה של נמרוד והביוגרפיה שלו כיצירת אמנות עוברות בסיפור כחוט השני ומאשרות את מיקומו כמפתח לצורות המקומיות . תחילתו של הסיפור כאמור בתל אביב של שנת 1944 . אפשר היה להתחילו באותה השנה בעמק זבולון עם קבוצת חלוצים יוצאי צ'כיה שהקימה סנדלרייה בנהרייה, סנדלרייה שתגדל ותהיה למפעל נעליים . קבוצה זו עלתה לבסוף לקרקע בשולי אגם החולה, הקימה את קיבוץ נאות מרדכי והמשיכה לייצר נעליים בשם נעלי געתון, לימים נעלי נאות . הבחירה להתחיל דווקא בתל אביב ובחברת נימרוד נובעת מן העניין שיש למחקר זה בהתגבשותו של סגנון מקומי . תל אביב היא המקום שהסנדל התנ"כי, בעל שתי רצועות הרוחב, קיבל בו את מיתוגו כחפץ ישראלי וכצורה ישראלית . אל הסנדלריוֹת הקיבוציות, שהתחילו כנראה בייצורו של חפץ זה, נגיע במסענו צפונה לאורך הפרקים ; מתל אביב לחברת שורש שבטירת כרמל והלאה עד לאגם החולה .
|
|