|
|
עמוד:12
תמר אלאור 12 המודרכים מתעכבים תחילה אצלו . לעתים ממתינות המדריכות עד שקבוצה אחת "תפנה את נמרוד", ואז תוכלנה הן לאסוף את קבוצתן סביבו ולהתחיל את הסיור ואת הסיפור המלווה אותו . הביוגרפיה של הפסל משמשת נרטיב חובק למסע הקצר בבית הנכוֹת ובעולם הצורות שהוא מציע, נקודת התייחסות שאפשר לצאת ממנה ולחזור אליה . אפשר ללכת ממנו בחזרה לאולמות הארכאולוגיה והיודאיקה, אפשר להמשיך ממנו הלאה אל האמנות הישראלית העכשווית, ואפשר לפנות ממנו אל תרבויות רחוקות מכאן . הביוגרפיה שלו מאפשרת ומחזיקה את הפניות הללו, אחורה, קדימה ולצדדים, והסיפור הישראלי של הצורות, סיפור טרי של סגנון בחברה חדשה, מנצל את הביוגרפיה של הפסל ומציע סדר לסיור המודרך . הפסל נמרוד זכה לאזכורים, פרשנויות, מחקרים וציטוטים 1 הוא בא לעולם ביצירות אמנות אחרות בהיקפים השמורים רק לו . על פי הזמנה . בשנת 1939 פנה הארכאולוג אליעזר סוקניק אל יצחק דנציגר, פסל צעיר ששב מלימודים בלונדון . דנציגר נחשף שם למגמה הארכאית – פרימיטיבית בפיסול, תנועה שמצאה מקורות השראה ליצירה עכשווית באוספי המוזאונים האתנוגרפיים והארכאולוגיים . סוקניק ביקש תבליט קיר לחזית בית הנכות לעתיקות היהודים שהיה עתיד להיחנך ב – 1941 בהר הצופים בירושלים . דנציגר ( אולי בהשפעת תבליטי הקיר האשוריים מן העיר נמרוד שראה במוזאון הבריטי ) בחר בנמרוד המקראי כגיבור התבליט . הסקיצות שהציג לסוקניק הובילו בסופו של דבר לביטול ההזמנה . בחירתו של דנציגר בנמרוד — הדמות המקראית המסופוטמית, שהמדרש והמסורת היהודית הציבו כהיפוכו של אברהם אבי האומה — עמדה כנראה בבסיס הדחייה . אך הדבר לא מנע את בואו של נמרוד לעולם . נראה שדנציגר כבר הכין גם מתווה לפסל ועתה השלים את מלאכתו, אם כי זו נחשפה לעיני הציבור רק ב – ,1944 בתערוכה השנתית של אמני ארץ ישראל שהתקיימה בתאטרון הבימה בתל אביב . הפסל התקבל ברגשות מעורבים . רבים אכן ראו בו "אליל", סמל לטומאה, אך היו גם שכבר אז זיהו את המקוריות והעוצמה המקופלות בגוף השברירי . חיים גמזו, 1 מתוך השפע הזה יש לציין את פרסומיו של חוקר האמנות גדעון עפרת . ראו : עפרת, 2011 ואת הפרק "האוטופיה הנמרודית" בתוך : אוחנה, 2008 .
|
|