|
|
עמוד:12
12 | מחשבות על עגנון, ג היסוד העמוק שממנו נולד יְפי הכתיבה של עגנון וממנה נולדה בכלל התשוקה ליופי, זו שעגנון מעמידהּכתֵמה בכתביו . אני מוצא את שתיהן כמעט בכל סיפוריו, אולם כאן בכרך השלישי של מחשבות על עגנון הן עיקר, משום שעניינו של הספר קורות בתינו הוא ביופיים של כתבים אבודים ובתשוקה נטולת תקווה לשחזרם . כאן, במרחב היופי הזה, שקורנת עליו חמדת הסובייקט הכותב של עגנון, נולדו כל גילויי היופי שהוא כותב עליהם ; געגועיו למקומותיהם של כתבים, לקולותיהם שדממו כבר, לנפתולי חכמתם של כותביהם וקוראיהם, ובעיקר ערכי היופי של השפה הסיפורית שלו עצמו המתגלים לעיניו הנדהמות כשהוא רושם על הדף את אותות התשוקה הזאת שהוא דולה מזיכרונו הלמדני בספרו קורות בתינו . סיפור מעין זה על יופיים של ספרים – וכמוהו יש כמה בכתבי עגנון – הוא הסיפור ׳ש״ס של בית זקני ז״ל׳, שהוא מעשה גלגולו של דפוס יפה במיוחד של גמרא שנעשה בבית הדפוס של ר׳ אברהם יצחק מענקיש בלמברג בשנים 1864 - 1866 . יופיו, שהיה ׳כעצם השמיים לטוהר׳ בלשונו של המספר, התגלה לעיני זקֵנו של עגנון, ר׳ יהודה הכהן פארב, שנפעם ממנו כשעוד היה בראשית דפוסו, בעת הכנת עותקיו הראשונים בבית הדפוס . נפשו נשבתה באהבה לספר היפה הזה וגמר בדעתו לקנות עשרה אקסמפלרים של הש״ס הזה בשלמותו לעצמו ולבתי המדרש בעירו . כוהן אמתי של יופי היה הזקן הזה . לא המדפיס פנה אליו, לא בתי המדרש ביקשו ממנו, אלא יופיים המבהיק של גיליונות הסְּדר, עוד טרם באו בכריכה, הוא שעורר את פליאתו מול הדרו של ספר זה שעתיד עוד מעט לראות אור . בהיותו ׳מבין דק׳ תפס כי יופי מעין זה אינו ניתן לעולם לבעלות מוחלטת, והוא חילק את עותקיו החדשים שנקנו זה עתה לכל בתי המדרש בעירו שאיבדו את כל ספריותיהם בַּשׂרפה הגדולה שהתחוללה בשנת 1865 . גם המדפיס מענקיש, אמן יופי לעצמו, עמד בהרף עין על טיבו של העומד לפניו והכין לו פיצוי על ויתור הבעלות : אותיות יצוקות עופרת הדפוס לחותם לשמו . הזהות הדפוסית היצוקה עופרת של הש״ס השמימי הזה נוצקה עתה אל שם בעליו . במעשה סימבולי של אותיות דפוס וצירופן בידי המדפיס לשמו של רוכש הספר נוצרה ׳עבודת השם׳ אשר שָׂמָה, בלשון שיר השירים, את שם הרוכש כ׳חותם על לב׳, כחותם האהבה . ידוע הדבר כי דרכם של בתי דפוס הייתה שמכרו עותקיהם לא כרוכים, ובעליהם היו כורכים אותם לפי טעמם . ר׳ יהודה הכהן פארב שחט בהמות לסעודת שבת, אכל מהן והאכילן לתלמידי חכמים עניים, ואת עורן עיבד לשם כריכת הספרים . הבשר החסר שבין קפלי הכריכה, זה שחללו התמלא בדפי הספרים, נמצא מעתה בגוף אוכלו, ובכך נשלם המעשה הטקסי של הגשמת התשוקה לבלוע ולהיבלע בתוך יופיו של היפה בספרים הנדפסים . היופי הזה, שאינו ממען עצמו בהתכוונות לאיש, אך מביני שפתו מציבים אותו במקדשם, הוא שמשך את מבטו של שמואל יוסף טשאטשקיס בן ארבע השנים
|
|