מחשבה בפתח

עמוד:11

יופיים של כתבי עגנון בהיותי נתון בעיצומה של כתיבת הכרך השני של החיבור מחשבות על עגנון , שיוחד לימי גרמניה של עגנון, עמדתי משתאה מול תכונת האסטניסיות הטבועה בכל מה שעגנון נגע בו ככותב, כעורך וכביבליופיל, שאין שיעור לחמדת הספר ויופיו שהוא נכבש להם . באותה שנה שבה הכנתי את כתב היד בברלין קראה חוקרת הספרות רחל אלבק- גדרון את הספר קורות בתינו בנשימה עצורה, ונפעמה מיופיו של הספר הזה, שזכה לתשומת לב מועטה כל כך בעבודות ביקורתיות על יצירת עגנון . ׳ זהו היפה בספריו', הכריזה בלהט, 'הכיצד אתם, חוקרי עגנון, אינכם מבחינים בכך ? ׳ חלפו כחמש שנים מאז ונפניתי לקרוא פעם נוספת בכרך הצנום של קורות בתינו – ונשביתי בקסמו . אכן – כיצד לא הבחנתי בכך ? ולכך, לארכיטקטורה המופלאה של הספר הזה וליפי לשונו שאט-אט נכבשתי בקסמם, ייחדתי את הכרך השלישי של מחשבות על עגנון המונח לפניכם . * היופי – תכונתו המובהקת היא אדישותו . הוא רוכן אל גדת עצמו כנרקיסוס ואינו פונה מתוך עניין אל מה שעומד נִכחוֹאו אל מה שמצוי סביבו . אך יופי, כל יופי, זוכה לאשרורו מעמדת ההיפוך של אדישותו ; זו של סובביו המקיפים אותו ויוצאים מגדרם והם נעתקי נשימה ומבקשים להיאחז בו בתשוקה ולבולעו . דווקא אז מתגלה היופי במלוא רהבו, משום סירובו לחמדה הנואשת הזאת להתקרב אליו, לגעת בו, לפרש אותו, ולפתע פתאום, כמו מכורח פנימי קפריזי תְּלוי עצמו בלבד, הוא נענה לכך ו׳מגיש׳ את עצמו ונעשה לאמנות . זהו מרחב ההתרחשות של היפה בכתבי עגנון ; דרמה של מעשים המתחוללת במרחב של אדישות כלואה בתוך עצמה ומוקפת בסובביה הרבים שרוצים לגעת בה, לאחוז בממשי שבה, לשהות בתוכה, לפרש אותה, ובהשאלה קרובה, ולא רק לשונית, לגרעינו של הרצון הזה – להיות לבעליה . זהו הדבר שעגנון מתאר כשהוא מספר על תשוקתם של ביבליופילים לספרים יפים ועל געגועיהם של פייטנים לניגוני טקסטים אבודים שהם מבקשים לשחזר . אני מבקש להסב מבט ממוקד דווקא אל ה׳אדישות׳ הזאת של היפֶה, שהיא, להבנתי,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא