|
|
עמוד:12
12 מבוא הייתה לסלע מחלוקת במערכת היחסים בין מרוקו למדינות אירופה, ובעיקר ספרד, בריטניה וצרפת . בלט במיוחד האינטרס שגילתה ספרד בתיטואן נוכח מקומה האסטרטגי והיותה עיר הנמל היחידה במרוקו לחוף הים התיכון סמוך לשתי המובלעות הספרדיות – סיאוטה ומלייה ( ראו להלן, מפה א ) . חשיבותה של העיר בפוליטיקה הספרדית אף שימשה עילה ישירה לכיבושה במלחמת 1859 – 1860 ביוזמת ספרד . זאת ועוד, כבר במאה השבע עשרה נהייתה העיר למרכז דיפלומטי חשוב ושימשה מושבם של קונסולים זרים, שהגנו על האינטרסים המדיניים והכלכליים של מדינותיהם ובה בעת קידמו עסקות כלכליות במשותף עם סוחרים יהודים ומוסלמים מקומיים . במרבית התקופה הנדונה ( 1859 – 1912 ) התרכזה בתיטואן האוכלוסייה היהודית-היספנית הגדולה ביותר בצפון מרוקו . כמו כן שמרה הקהילה היהודית של תיטואן על מעמדה ההגמוני דתי- רוחני בצפון מרוקו, תוך כדי פיתוח קשרים עם מוקדים משניים בפריפריה הכפרית שלה : בית הדין של תיטואן פרס את חסותו על קהילות יהודיות הדוברות ספרדית בצפון מרוקו, כמו שפשוואן ( Chefchaouen ) , אלקאסר אלכביר ( Alcazarquivir ) , ארזילה ( Arzila ) ולאראש ( Larache ) , אשר סרו לסמכותו הדתית והפנו לרבניו שאלות בנושאים שונים . תיטואן נהייתה ל'עיר של מעמד' ( משנה, ביכורים ג, ב ) , וכינויה בפי רבים היה 'ירושלים די מרואקוס' . קהילה זו נתפסה בבחינת 'קהילת אם' גם עבור קבוצות מהגרים תיטואנים אשר היגרו ממנה ליעדים שונים מחוץ למרוקו : גיברלטר, אלג'יריה, ספרד וארצות אמריקה הלטינית ( ראו להלן, פרקים שלישי ורביעי ) . גבולות הזמן גבולות הזמן של המחקר שלפנינו הם 1859 – 1912 . פרק זמן זה מאופיין בהגברת מעורבותן הלא רשמית של המעצמות בריטניה, צרפת וספרד במרוקו . הגבול התחתון של התקופה מציין את פרוץ מלחמת ספרד – מרוקו, שבמהלכה הובסה מרוקו והספרדים השתלטו זמנית על תיטואן וסביבותיה ( 1860 – 1862 ) . המלחמה האיצה את התחרות בין המדינות המערב-אירופיות – בריטניה, צרפת וספרד – על ניצול משאביה הכלכליים ויתרונותיה האסטרטגיים של מרוקו . מערכה זו השפיעה על מעמדם המשפטי והפוליטי של היהודים וגם על חיי החברה והכלכלה של יהודי עיר הנמל תיטואן . 3 שנת 1912 מציינת את הגבול העליון של התקופה הנחקרת . ב- 30 במרס 1912 נחתם 'חוזה פאס' – הסכם בין צרפת לספרד לעבד אלחאפט', סולטאן ממלכת מרוקו . על פי ההסכם מרבית שטחה של מרוקו נעשה מדינת חסות צרפתית, והוכרו זכויותיה של ספרד בחלקה הצפוני של הארץ . אף על פי כן נותרה מרוקו באופן רשמי יחידה מדינית-עצמאית אחת . 4 3 שטרית, תנועת ההשכלה ; אביטבול, הפעילות ; רודריג, חינוך, עמ' 31 ; אייש, היבטים ; גילסון מילר, חלוקה . 4 אסרף, יהודי מרוקו, עמ' 55 .
|
|