|
|
עמוד:12
ההידרדרות במעמדו של נפגע העבירה החלה עם התפתחות מודל המשפט האדוורסרי, שבו במערכת אכיפת החוק הפלילי הוגדרו התנהגויות של פגיעה בזולת כעבירות או פשעים נגד הריבון או המדינה ולא נחשבו כעבירות נגד נפגע העבירה . התוצאה היא שהנפגע נדחק הצידה, וכל תפקידו הסתכם בדיווח ובמתן עדות במשפט . משנות ה- 90 של המאה ה- ,20 נפגע עבירה, שמבחינה משפטית היה בסטטוס של "שחקן משנה", "עולה על הבמה" ומחזק את מעמדו ( פוגץ, 2020 ; 2010 , Fattah , 2014 ; Kirchhoff ) . נפגע העבירה קיבל זכויות רבות יותר, שהתבטאו בחוקים שמגינים עליו במישרין . דוגמה לחיזוק מעמדו של נפגע העבירה בהליך הפלילי ניתן לראות בחוקים שנחקקו בישראל כגון : תיקון מספר 26 לחוק העונשין : פגיעה בקטינים ובחסרי ישע, 1989 ; החוק למניעת אלימות במשפחה, 1991 ; תיקון לחוק סדר הדין הפלילי, 1995 ; החוק למניעת הטרדה מינית, 1998 ; חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, 2006 ; חוק זכויות נפגעי עבירה, 2001 . נוסף על כך, בשנים האחרונות ניתן לראות תפנית במערכות הצדק של מדינות רבות ובישראל המנסות ליישם עיקרון של צדק מאחה, ששם דגש בתיקון הנזק שנגרם לנפגע העבירה על ידי הפוגע ( 2010 , Umbreit and Armour ) ומאפשר לנפגעי העבירה "להיראות ולהישמע" ( פוגץ, 2020 ) . ההתייחסות התיאורטית והאמפירית למקומו של נפגע העבירה בהליך הפלילי מזוהה במידה רבה עם הרעיון המכונה "צדק מאחה" ( Restorative Justice ) . גישת הצדק המאחה צמחה על רקע האכזבה מגישת הענישה הקיימת . מאז שנות ה- 70 החלו להישמע קולות הטוענים שהליך העונש המסורתי, ששם דגש על שיקום, אינו מביא להורדה ברמת העבריינות ואינו נותן כל מענה 4 לצורכיהם של נפגעי העבירה . גישת הענישה ספגה ביקורת רבה גם מתנועות לזכויות הקורבן, שטענו שההליך הפלילי מתעלם מצורכי הקורבן ו"משתמש" בו בעיקר ככלי ראייתי שנועד להעלות את סיכוי ההרשעות ( סבה, 1996 ) . בין הגישות הביקורתיות שצמחו על רקע זה בלטה גישת ההליכים החלופיים ( Alternative Dispute Resolution , ADR ) וגישת הצדק המאחה ( גל ודנציג-רוזנברג, 2013 ; 4 . גל, 2016 ; רבינוביץ עיני, 2016 ; Ashworth and Zender , 2008 ; Bolitho and Freeman Harriman , 2021 ; Johnstone and van Ness , 2007 ; Klar - Chalamish and ; 2016 Peleg - Koriat , 2021 רונית פלד-לסקוב, אפרת שהם, מאיר חובב 12
|
|