הקדמה: התולעת שבתוך התפוח

עמוד:12

12 רגשות נגד דמוקרטיה : פופוליזם כפוליטיקה של פחד, סלידה, טינה ואהבה לדינמיקה המעמדית שריכוז ההון יצר בתוך החברות הליברליות . נטיות כאלה מאיימות ללא הרף לפַחֵת את מעמדם של אותם מעמדות בורגניים שקודם לכן תרמו לשיטה הקפיטליסטית ואף יצאו נשכרים ממנה . שימו לב שאדורנו מתמקד בבורגנות ( תערובת של המעמד הבינוני-גבוה וחלקים מהמעמד הבינוני ) ורואה בה, ולא בפרולטריון, סוכנת של הפשיזם החדש הזה . בדברי אדורנו מהדהדת מסורת 3 ולטענתו בסוציולוגיה שראתה בפשיזם ביטוי לפחד מפני מוביליות כלפי מטה, אותו מעמד שמחזיק משכבר הימים בזכויות יתר תומך בפשיזם כאשר הוא חש איום על זכויותיו . נראה אפוא שאובדן זכויות יתר הוא מוטיבציה מרכזית לתמיכה 4 אם כן, לדברי אדורנו, הרצון לשמור על זכויות היתר במנהיגים אנטי-דמוקרטיים . או הפחד לאבד אותן הם כוח מניע בפוליטיקה בכלל ובפוליטיקה הפשיסטית בפרט . טענה נוספת של אדורנו, ואולי החשובה ביותר ( לפחות לספר זה ) , היא ששורשי ההזדהות עם הפשיזם נטועים בדרך חשיבה מסוימת על סיבות — כלומר, איך אנו עונים על השאלה מדוע דברים הם כפי שהם — ובדרך מסוימת של הטלת אשמה ואחריות . מעמד הבורגנות, שהריכוז הכלכלי גורם לאובדן מעמדו וזכויות היתר שלו, לא יאשים בכך את השיטה הקפיטליסטית עצמה . במקום זאת הוא יטיל את האשמה על מבקריה של השיטה . אדורנו מדבר בתמציתיות, אך אפשר להבין מדבריו שאנשי מעמד הבורגנות יקלטו את העולם החברתי כאילו מבעד לקָמרה אובסקורה, דימוי מהופך של העולם החיצוני . בהמשך למסורת המרקסיסטית של ביקורת האידיאולוגיה ( Ideologiekritik ) , הוא מזהה תהליך קוגניטיבי חשוב מאוד שפועל בקדם-פשיזם : חוסר יכולתו של האדם להבין את שרשרת הסיבות המסבירה את מצבו החברתי . לדבריו, העולם החברתי יכול להיות מעוות מן היסוד . הבורגנות ( וכנראה גם מעמדות אחרים ) אינה יכולה לזהות כראוי את הסיבות לאובדן זכויותיה ולפיחות שחל במעמדה, ולפיכך היא אינה יכולה להתלכד מאחורי מי שאולי אינם מגינים בדיוק על האינטרסים שלה, אבל לכל הפחות מטילים ספק בשיטה האחראית לכך . אדורנו טוען שנטיות פשיסטיות ממשיכות להתקיים בחברות שלנו הן בשל תהליכים כלכליים של צבירת הון וריכוזו, הן בשל צורות חשיבה מעוותות ופגומות . האחרונות מתבטאות במיוחד באופן שבו אנו בונים סיבתיות, מסבירים 3 . Bell, The Radical Right ; Lipset, Political Man 4 . לדוגמה, בבחירות 2016 זכה דונלד טראמפ לתמיכה גבוהה יותר בקרב קבוצות בעלות הכנסה גבוהה או בינונית ; בעלי הכנסות נמוכות מאוד נטו יותר לתמוך בהילרי קלינטון : בקרב בעלי הכנסה שנתית נמוכה מ- 30 אלף דולר, % 53 הצביעו לקלינטון ו- % 40 הצביעו לטראמפ ; בקרב מי שהכנסתם 30 עד 50 אלף דולר — % 51 הצביעו לקלינטון, % 42 לטראמפ ; בקבוצה שהכנסתה 50 עד 100 אלף דולר — % 46 הצביעו לקלינטון, % 50 לטראמפ ; בזו שהכנסתה 100 עד 200 אלף דולר — % 47 הצביעו לקלינטון, % 48 לטראמפ ; בזו שהכנסתה 200 עד 250 אלף דולר — % 48 לקלינטון, % 49 לטראמפ ; ובקרב מי שהכנסתם מעל 250 אלף דולר — % 46 הצביעו לקלינטון ו- % 48 לטראמפ . ראו Statista, “Exit Polls” .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר