|
|
עמוד:14
דוב בלום - יזדי 14 כוח, חירות וזהות . כל חטיבה מכילה שלושה פרקים, הראשון מתמקד בתיאוריה תרבותית, השני בתיאוריה פסיכואנליטית והשלישי בהשוואה ביניהן . המשחק לאורך הספר יוצג על פני שלושה צירים מרכזיים : בחטיבה הראשונה מַחשק אל מול מישחוק ; בחטיבה השנייה היקסמות אל מול הסתכנות ; ובחטיבה השלישית מבניות אל מול מהות . כל אחד מתשעת פרקי החטיבות מציג תיאור מקרה קליני . המקרה הקליני מדגים את קיומו של פער ופעמים אף היפוך בין התיאוריה הפסיכואנליטית לבין יישומה הקליני . הפער וההיפוך נובעים מתפיסה מצומצמת של המשחק ככלי טיפולי : כל עוד המשחק ייתפס באופן רדוקציוני ככלי, השימוש בו יאופיין בדכאנות . אך כאשר המשחק ייתפס כקוֹנְסֶפְּט תרפויטי וכפרדיגמה טיפולית מחודשת בדרמה תרפיה, השימוש בו יאופיין ביצירתיות . כאמור, האפשרות לגשר על הפער נעוצה בשינוי מעמדו של המשחק בטיפול, מכלי לקונספט . שינוי זה מבוצע על ידי בניית מערכת הגדרות מחודשת, שתתווה בהדרגה קווים תיאורטיים לפרדיגמה רקונסטרוקטיבית‑‑טיפולית במשחק . ההשוואה הבינתחומית תביא לסדרה של הגדרות מחודשות למונחים טיפוליים בכל אחת מהחטיבות, שבסופו של דבר תייצגנה פרדיגמה משחקית כוללת . בחינת מושגי הכוח, החירות והזהות תביא להגדרה מחודשת של המשחק בטיפול ולשינוי אופן הניסוח של מטרות הטיפול במשחק . זאת לצד הגדרה מחודשת של זהות הסובייקט המשחק ומרחב הביניים המשחקי . המילה לִילַה לקוחה משפת הסנסקריט ולה משמעויות רבות שכולן קשורות לפילוסופיה של המשחק והתמקמותו ביחס לעולם . אחת מהן תופסת את העולם כנמצא בתהליך של בריאה מתמדת וכמשחק של האל ; או במילותיו של שייקספיר, העולם הוא במה ואנו שחקניו . המשמעות שיצקתי ללִילַה בפרדיגמה זו היא תפיסת העולם כבמה ותפיסת האדם כמשחק תפקידים שהוטלו
|
|