|
|
עמוד:12
12 רוני נאור-חפרי מקרי בוחן המתארים פעולות כאב שגרמו לעצמם אסקטים בימי הביניים כדוגמאות המסייעות לניתוח פילוסופי עקרוני של התופעה הדתית . לשם כך גיבשתי מטען תיאורטי מתחומי האפיסטמולוגיה והפילוסופיה של הכאב, המאפשר ניתוח פנומנולוגי, מסודר, קפדני ושיטתי של התופעה הדתית . כמו כן ניתחתי קטעי מקורות רבים, המתעדים מקרים של פעולות גרימת כאב לעצמי בקרב אסקטים מתקופת מסדרי הנזירים במרכז אירופה של ימי הביניים, בין המאה ה- 11 למאה ה- ,16 בעיקר בממלכת צרפת, בממלכת הונגריה, בממלכות ספרד ובאימפריה הרומית הקדושה . מעתה והלאה, כשאתייחס לאסקטים, כוונתי לאסקטים אלה בלבד . אם תפעמך, אפוא, הנפש, התשוקה לרשת את טובות האלוהות, עליך לעזוב לא רק "את ארצך", את הגוף, את "מולדתך", את התחושה, ואת "בית-אביך", את הדיבור, אלא נוסי גם מעצמך והיי שרויה מחוץ לעצמך, התהוללי כמו הקוריבאנטים נגועי-האלוה ותינשאי בכעין התלהבות נבואית ! זוהי מנת חלקה של הדעת המתמלאת אלוה ושוב אינה שרויה בתוך עצמה, אשר חומרת- גועשת בה אהבה אלוהית [ . . . ] אמרי השכם וערב : הסתלקתי מן הגוף, כאשר למדתי להתעלם מן הבשר ; הסתלקתי מן התחושה כאשר נתחוור לי שהמוחשים כולם - אין קיום של אמת להם ; את התחושה פסלתי באשר סימני-האימות שלה נפסדים ומשוחדים וניזונים מדמיון-שווא, ואת המוחשים כולם פסלתי מפני שכוחם רב לפתות, לרמות ולשלול מן האמת את מקומה במרכז הקיום ; הסתלקתי אף מן הדיבור כאשר ראיתי מה מעט בו ההיגיון ככל שהוא מרקיע שחקים ושוחץ בפיו ( פילון 1987 : 66 - 67 ) . כך מתוארת היציאה מהעצמי בכתביו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני, ששימש מקור השראה לאבות הכנסייה הנוצרית והשפיע רבות על מחשבתם . אדם אפטרמן עסק באפשריות האחדות עם האל לפי המיסטיקה היהודית והקדיש פרק שלם למחשבתו של פילון בנושא זה . לטענתו, אצל פילון האחדות עם האל או הקרבה
|
|