מבוא

עמוד:9

9 כשכאב הופך לאהבה אלה חסרים ניתוח פנומנולוגי שלם בדבר האופן שבו השינוי שיצרו פעולות גרימת הכאב לעצמי אׅ פשר ביטוי אהבה לאל . כמו כן אין בהם התייחסות לאופן שבו פעולות גרימת כאב לעצמי אפשרו את ביטויו של רגש אנושי, אהבה, שתמיד דורש אובייקט כמושא, כלפי מה שאינו אנושי ואינו אובייקט, האל . במקורות אלה חסר גם ניתוח של השינוי שיצר הכאב, לשם ביטוי אהבה, בעצמי כאובייקט בעל הכרה בעולם של אובייקטים . כמו כן, לא ניתן למצוא התייחסות לשאלת המידה : כיצד פעולות גרימת כאב לעצמי במידה הנכונה אפשרו ביטוי של המידה הנכונה של אהבה לאל, על כל מרכיביהן של פעולות אלה, ההישג האפיסטמי הנובע מהן והרגע בו הופסקו . חיבור זה נועד לשם השלמת הפערים האמורים . עיסוק זה דורש לבחון את הקשר שבין מרכיביה של פעולת גרימת כאב לעצמי לבין ההישג האפיסטמי העיקרי של פעולה זו בהקשר של ביטוי אהבה לאל, שבו אדון בספר . מכאן עולות כמה שאלות נוספות מתחומי הפילוסופיה של הכאב, הפילוסופיה של המיינד, הפנומנולוגיה והאפיסטמולוגיה : אילו תכונות משנה הכאב בעצמי כבעל הכרה ; האם מדובר בשפה, בכושרי ההכרה כגון תודעת זמן, בתוכן ההכרתי או בכל אלה גם יחד ? כיצד בדיוק יוצר הכאב שינוי או הרס בעצמי כאובייקט בעל הכרה ? מה מאפיין את ההכרה במצב של כאב, כשתכונותיה המהותיות משתנות ? האם השינוי בכושרי ההכרה או ההרס שלהם, כאמור, יוצר זמן אחר מזה שחווה העצמי כאשר אינו נתון במצב של כאב ? שאלות אלה מבהירות את חשיבות השפעתן של פעולות גרימת הכאב לעצמי על מצבו הקיומי של ודייויד טינסלי ( 2010 Bynum 2007 ; Tinsley ) . אצל גיל אנידג'ר, למשל, הדם מייצג אהבה וחוק וניתן לשייך אותו לשני ממדים של המציאות, ממד אובייקטיבי וממד ייצוגי או סמלי ( 2014 Anidjar ) . לפי אחד הטיעונים המרכזיים בחיבור זה, די בשפיכת דם על מנת להשיג את מידת הכאב הנכונה כביטוי למידה הנכונה של אהבה לאל, ללא תלות בכמות הדם שנשפך, מספר טיפות הדם, צורתן או צבען . הדם עצמו הוא המידה הנכונה .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר