|
|
עמוד:8
8 רוני נאור-חפרי משחר האנושות בני אדם עשו כל שביכולתם כדי להימנע מכאב . לאור נטייה זו עולה העניין בתופעה של גרימת כאב לעצמי . זו תופעה רב תרבותית, אוניברסלית, שבאה לידי ביטוי בהקשרים שונים, בהם גם ההקשר הדתי, כאשר מאמינים מדתות שונות גורמים לעצמם כאב לשם הגשמה של מטרה כזו או אחרת . אחת המטרות היא ביטוי אהבה לאל . בספר זה אתמקד בתופעה של פעולות גרימת כאב לעצמי לשם ביטוי אהבה לאל בנצרות . תופעה זו היתה 1 אחת בשיאה בימי הביניים במרכז אירופה בקרב נזירים אסקטים . השאלות שעולות ביחס לתופעה זו היא כיצד בדיוק פעולות גרימת כאב לעצמי, כגון אלה שביצע היינריך זוייסה ( - 1295 Henry Suso 1366 ) בתיאור המקרה שבפתח חיבור זה, אפשרו ביטוי אהבה לאל . ליתר דיוק, מה טבעו של השינוי שיצרו הפעולות במי שחוו כאב, וכיצד אפשר השינוי את ביטוי אהבתם לאל ? כיום ניתן למצוא תיאוריות וטיעונים רבים העוסקים בכאב, בפילוסופיה של הכאב, בפנומנולוגיה של הכאב ובהשפעותיו על ההכרה ; במצב הקיומי של כאב ובמאפייניו ; ובמצב האפיסטמי, הוא מצב גבולות ההכרה והיחס בינה לבין העולם, שיוצרות חוויות של 2 ניתן למצוא גם מקורות רבים שעסקו בכאב בנצרות, בגרימת כאב . כאב לעצמי בכלל ובגרימת כאב לעצמי בקרב אסקטים בפרט, 3 מקורות בביטוי האהבה לאל בנצרות, בדם ובמשמעויותיו וייצוגיו . 1 . מקור המונח אסקסיס ( ascesis ) ביוונית עתיקה, ופירושו אימון או תרגול . בהקשר הנוצרי, אסקטים היו מי שתרגלו משמעת עצמית בדרכים שונות, החל בהתבודדות, מדיטציה ותפילה, דרך תרגול משמעת עצמית קפדנית באמצעות פרישות, צום ועבודה מאומצת וכלה בגרימת כאב לעצמי בשיטות שונות לשם ביטוי אהבה לאל . 2 . אשתמש במושג "אפיסטמי" ובהטיותיו בהתאם להגדרתו המסורתית והצרה בדיסציפלינה האפיסטמולוגית, שעיקרה עיסוק במהות ההכרה, בגבולותיה וביחס בינה לבין העולם . 3 . מחקרים רבים דנים בעיסוקם של נוצרים בימי הביניים בכימות, בצורה ואפילו בצבע של טיפות הדם ושל הפצעים . ראו למשל אצל קרוליין ביינום
|
|