|
|
עמוד:13
בפתח הדלת 13 המגוון עצום : תנועות שינוי פוליטיות או חינוכיות, רוחניות או אקולוגיות . קהילות שנולדו מתוך זעם, או חזרה בתשובה, התנזרות, אמנות או חיי נדודים . אלה ואחרות ניזונות ממשקעי הציונות ומשייריה כפי שעצים יודעים להפוך קומפוסט לחומר בערה, למחסה, למזון ולחיים חדשים . אני יוצאת עכשיו לחפש אותן כדי ש"שיר החירות" יפסיק לרדוף אותי, כדי להפוך אותו לאמת . כל זה קורה בזמן שרוב האנשים נוהרים לקניוני שיִש ומשווים מחירים, כשהגבולות בין המציאות והבדיון מיטשטשים והאדם בדרכו להפוך למכני למחצה . אני מנסה להימנע משקיעה במחשבות על עתיד הילדים . צריך לעשות משהו אחר, פחות מבעית . אז אני יוצאת למסע בארצי . הדברים שראיתי בדרכים נדמו לי לפעמים כפרי דמיון . ראיתי אנשי חזון נפגשים כדי לדון, ללמוד, להתווכח, לקבל החלטות, לבנות ולשפץ יקומים מקבילים . ראיתי מתקני עולם מתחייבים למניפסטים ערכיים, קובעים חוקות ומכוננים מהפכות זעירות וססגוניות . ראיתי במו – עיני ובאתי לספר . במהלך המסע שלי האמזונס נשרף וגם סיביר וקליפורניה, ואז אוסטרליה . הטכנולוגיה ממשיכה לכלות את משאבי כדור הארץ ולהשתולל בלי שום אחריות או פיקוח . הפוליטיקה המקומית תקועה והארץ הולכת ונגדשת אדם, זדון ושנאת חינם . המרחב הולך ומתכווץ וסוגר עלי, והוא מחוספס, נחמס ומתייקר באופן שערורייתי . במרחב עד קו האופק אין תקווה, אין מקום לפרוש את הזרועות לרווחה, לכן אני לוקחת אוויר וצוללת אנכית לעומק, חודרת אל תוך הקהילות עצמן, אל תוך נפשם של האנשים שיושבים
|
|