|
|
עמוד:12
12 יקומים מקבילים עד היום אני נרתעת מטקסים, עד כדי כך שכשמחזיקים ידיים בכל מיני מעגלי שיתוף, שירה או דיון, השכמות שלי מיד מתקשות והגוף מוצף בהורמונים של "הילחמי או ברחי" . לקטות אינן יודעות לשקר ולא מבינות שקרים . האבסורד הוא שבסוף זה הצליח להם, הם עשו ממני חלוצה וחולמת כמו הגיבורים המתים שלהם, אבל אז למדתי לסרב לשאת את פוחלץ הציונות על כתפי . איתרתי בהדרגה את ילדיה הפזורים לכל עבר, המחונכים ופורקי העול, החוקיים והממזרים, ואני מתנחמת בהם, כי הם מקימים לתחייה את העולם המת של ילדותי ומחלצים אותי מביצות הבדידות ההן . הם לימדו אותי שטקסים לא חייבים לבטא היררכיה, שאפשר להמיר אותם באמנות, שהיחד הוא חיה עתיקה, נושמת ומשתנה . מדובר במהפכנות שוליים רבת פנים, אמנם זעירה בהיקפה ביחס לכלל האוכלוסייה, אבל יציבה דיה כדי שאפשר יהיה להתבונן בה בפרספקטיבה של שנים . אולי בגלל ההיסטוריה היהודית של קהילות דתיות עיקשות ונבדלות בגולה, או בשל הנטייה להתאחד מול אויב משותף, או בזכות הבסיס שהניחו אחריהן הציונות המיישבת והתנועה הקיבוצית, נראה שבארץ גבוהה במיוחד הנטייה של אנשים החולקים אותו מצע ערכי או רוחני לבחור בחיים משותפים . קבוצות של שוחרי אנתרופוסופיה או "אימן" קיימות בארצות רבות, אבל לא ידוע לי על יישובים שהן הקימו דוגמת הרדוף או מעלה צביה . תנועות נוער פועלות בארצות רבות, אבל רק פה הן הגשימו חזון של אנשים בוגרים להתיישב בקומונות משימתיות .
|
|