|
|
עמוד:10
10 יקומים מקבילים * נולדתי לקטת שבטית עירומה בתוך הכרך גבעתיים . לא הבנתי את העיר, אבל תמיד ידעתי איפה יש כלב בדרך הביתה מבית הספר, איפה יש תותים, שסק או פסולת ששווה חיטוט . בלעתי ספרות מגויסת . העלייה השנייה היתה הכי סקסית . הקומזיצים, הפינג'אן והמבטים הנשלחים אל כפתור עליון של חולצת עבודה מעבר ללהבות . רציתי את זה עוד בטרם ידעתי את טעמו של קפה שחור או את מגעו של כפתור, זה היה הכי קרוב לשבט שיכולתי לחלום עליו . הייתי ילדה דחויה ומנודה . ככל שנעלבתי כך הסתגרתי . בגיל 12 התקלקלו היחסים שלי עם בני כיתתי ללא תקנה ונאלצתי להימלט על נפשי . הנסיבות סיפקו לי הזדמנות לבדוק הלכה למעשה את הפנטזיה על עקירה לקיבוץ כ"ילדת חוץ" ולנסות להגשים שם את חלום האופניים המאובקים, הסנדלים הרופפים והשיער המופז בשמש . אחרי חודשיים חזרתי הביתה מוזרה ובודדה כשהייתי . גם ילדי הקיבוץ דחו אותי והתנכלו לי . הבעיה היתה בי . יותר מכול רציתי להשתייך, אבל הסביבה לא סיפקה שום מניע לשיתופי פעולה . המדינה כבר הוקמה, הורינו כבר עלו אליה, נלחמו עליה וסבלו את ייסורי ההגירה ועלבונותיה . שיעורים כה רבים בבית הספר התנקזו אל בולען הציונות : ספרות, היסטוריה, תנ"ך, גאוגרפיה, ואפילו מוזיקה וציור, כולם סיפקו הזדמנות לגנוח את יגון השטעטל, להלל את גבורות ישראל או לסגוד לחלוצי העלייה השנייה המתים בהמוניהם ממלריה באצילוּת רוסית . לא היה לי מה
|
|