|
|
עמוד:14
] 14 [ חוכמת ל ב שגרה לסופי שבוע מבנים אצל הילד את תחושת הזמן, וכיצד בהשכבה לשנת לילה הילד מתעמת עם הקושי להיפרד ולהרגיש אדם נפרד . הבנות כאלה יכולות להפוך את מלאכת ההורות למעניינת יותר ולבעלת ערך ולחלץ אותה מהאפרוריות היום-יומית שהיא לכודה בה . למעשה, לנוכח רגעים קשים תובנות כאלה יכולות לחלץ את ההורה מהרגשת השרירותיות ומחוסר המשמעות שיש בהתמודדות עם הקושי, שעל אף אי-הנעימות שבו הוא חלק מהדרך . כשם שבהיריון הגוף מפנה מקום לרחם ולעובר שגדל, כך גם בחוויית ההורות מקום שקודם לכן היה מושקע בעצמי הולך ומתפנה לטובת מושקעות בילד . בעוד התהליך הביולוגי של ההיריון, על אף הקסם שבו, ידוע ומוכר, התהליך הפסיכולוגי של התרחבות הנפש לטובת הורות מסקרן ומסתורי . הורות כהתפתחות אישית כיצד, בעצם, השינוי ההורי מתרחש ? כלומר מהם המנגנונים שהופכים את אותה אישה צעירה, נניח, שעד לא מזמן הייתה מרוכזת בצרכים ובחוויות שלה לאימא שבשעת ארוחה משפחתית, למשל, קודם כול מארגנת צלחות ומאכילה את ילדיה, ורק לבסוף ניגשת לאכול בעצמה ( בדרך כלל לאחר שהאוכל התקרר ) . האם זהו שינוי חברתי ? הפנמה של ציפיות חיצוניות ? או שיש מערכות פנימיות שמבשילות או משתנות כשאדם נהפך להורה ? ואולי עלינו לחשוב אחרת : זו בעצם התבגרות טבעית ורגילה שמתרחשת עם הזמן והופכת אותנו לאגוצנטרים פחות, ולכן היא תתקיים גם אצל אנשים שאינם הורים בבגרותם ? בבית קפה שישבתי בו לכתוב לעיתים שמעתי פעם צחוק מתגלגל, והוא הסב את תשומת ליבי . הצחוק פרץ משולחן שישבו בו ארבע נשים, שתיים מבוגרות יותר, שהיו כבר אימהות, אחת צעירה על גבול נערה ועוד סטודנטית . הצעירה הגיעה עייפה . היא התלוננה לפני יושבות השולחן שכבר שלושה ימים היא צריכה לקום בשש וחצי בבוקר כדי להספיק להתארגן בזמן לעבודה . היא סיפרה שקשה לה מאוד כי היא מסיימת לעבוד מאוחר ובקושי נשאר לה זמן לעצמה . בין שש בערב לשש וחצי בבוקר, חישבה הסטודנטית . האימהות בשולחן צחקו . "נכון", אמרו באמפתיה עטופה בלעג, ״שתים עשרה שעות ביממה רק לעצמך זה ממש כלום זמן״ . הערה סרקסטית זו
|
|