|
|
עמוד:13
] 13 [ פ תח דבר ומשכיבה אותה על מיטה מאבנים . את החתיכה הזאת בדיוק אבקש להוסיף בספר שלפניכם . הספר מתמקד בשנות ההורות הראשונות — שנים מורכבות, אשר לצד ההנאה וההתרגשות מהבאת ילד לעולם מלוּווֹת לא פעם במטען כבד של קושי, שחיקה ועייפות . מקצת הקשיים בלתי נמנעים, והם בבחינת המחיר שנלווה להקמת משפחה . אולם מקצתם נובעים מאי-הבנה, מתסכול ומטינה . אלו משתקפים בשאלות שכמעט כל הורה שואל את עצמו — ״למה זה מגיע לי ? ״ ״איפה טעיתי ? ״ ״למה הילד משגע אותי ? ״ וכדומה — שאלות שמתחדדות לנוכח האשליה שהורים אחרים משוחררים מהרגשות ומתהיות כאלה . בעיניי, שאלות הוריות נפוצות אלו מצביעות על אחד מהשניים : חוסר הבנה על אודות הסיבות העמוקות שבגינן הורות מאתגרת כל כך, וקריסת משמעות בשל עומס רב שנחווה כלא מתגמל . בספר אנסה להשיב על שתי האפשרויות, שכן הן שלובות זו בזו באופן בלתי ניתן להתרה . כלומר קריסת הרגשת המשמעות של ההורה על רקע עומס שוטף של משימות ומטלות טיפול פשוטות לכאורה נובעת מחוסר ההבנה או ההכרה בכך שהמטלות האלה אינן פשוטות כל כך ; למעשה, יש להן משמעות חשובה עבור הדור הבא . בתקופת ההיריון קל להרגיש את פלא הבריאה המתבטא ביצירת חיים חדשים . נדמה לי שגם הסביבה מתייחסת בעדינות רבה יותר לנשים בהיריון ומחזקת את המשמעות וההתרגשות בהליך יצירת החיים . בשלבי ההיריון הראשונים, כשעדיין לא רואים ולא מרגישים דבר, אימהות רבות מתמלאות בהרגשת משמעות באמצעות ההכרה במתרחש בתוכן בלי שאחרים ירגישו או יראו : השבוע מתפתחות עדשות העיניים, השבוע הלב מתחלק לארבעה חדרים וכדומה . כל שלב פנימי כזה מרגש וממלא במשמעות . לעומת זאת, בשנים האינטנסיביות שלאחר הלידה העבודה ההורית, או משמעות התפקיד והתפקוד ההורי, ברורים עוד פחות משהיו בהיריון . כהורה בראשית דרכו היכולת לספר לעצמך סיפור מיטיב נשחקת . חסרה להורה הבנה של מה אתה עושה כהורה בזמן שאתה ״סתם״ הורה, וכיצד התפקוד האגבי והיום-יומי שלך כהורה תורם לאישיות המתפתחת . כלומר כיצד תסכולי ההנקה מלמדים את התינוק ויסות וסנכרון של גוף – נפש, או כיצד ארטיק שנופל לילד על הרצפה ואי אפשר להצילו מאפשר לילד לתרגל התמודדות עם מציאות לא רצויה ( וגם להורה בעצם ) . כיצד המעברים מימי
|
|