|
|
עמוד:13
מבוא — האם הכלה במלוא הדרתה ? | 13 בתוך נורמליזציה קהילתית זו צמחו מנגנונים להתמודדות עם השונות . חלק מהמנגנונים מכילים, וחלקם מדירים . נראה שבאשר לשונות, שנתפסה אורגנית ובלתי תלויה, כמו חולי, חברים וילדים עם מוגבלות או זִקנה, הצמיח הקיבוץ ועדות חברים, הקצה תקציבים, וניסח תקנונים, שעיגנו את הבטחת הטיפול בזקוקים לכך . כאן המנגנון הקולקטיבי ידע ועדיין יודע להראות את עוצמתו בהענקת תמיכה, הגנה וטיפול מסור . לעומת זה, שונות, שנתפסה תלויה בזהות האישית או בבחירה פרטית, כמו ההחלטה שלא להתגייס לצבא, בחירה במקצוע שאינו נתפס בעל תרומה לקיבוץ, ואפילו נטיות מיניות, קיבלו יחס מעניש ומרחיק . ולפיכך, מי שנולד או נשאר בקהילה הקיבוצית, קיבל עליו את המוסכמות השקטות של להיות כמו כולם ולהיזהר מ"מה יגידו ? " . הגבולות של כולם הובהרו והוטמעו מהר, וקיבלו חיזוקים מעוצמת הקהילה המאוחדת . עוצמה זו הוכיחה במשך השנים קבלת אחריות ייחודית וממושכת על הנזקקים לטיפול בה, אך בו בזמן גם "סיממה" בנתינה את נתיניה . מספרים על כך חברי הקיבוץ במחקר על שותפות קהילתית בקיבוץ ( שמר ושמיד, 2006 ) , המדברים על החרשת החברים באמצעות יצירת "נירוונה" של נוחות וביטחון, לדבריהם, המשמרת את הסטטוס קוו הקהילתי בגבולותיו המוגדרים . שותפות של שונים : החיפוש אחר מודל ברור של שותפות בקבלת החלטות בקיבוץ הניב תובנה באשר למגמה המתעצמת של "שותפות של שונים" . המעבר הזוחל לשותפות של אנשים שמקובל ביניהם שיהיו שונים זה מזה, ולמרות זאת יקימו ביניהם ממדים של שותפות, זוהה משמעותית בצביון המשתנה של הקיבוץ . זו שותפות, שֶבה הפרט הוא במרכז, ועוצמת התלות ההדדית בה מונמכת ומסווגת למרחבים מוגדרים ( רביד, 1999 ; רגב, 1996 ) . מגוון המחקרים המנתחים את השינוי בקיבוצים מעיד על ההשלכות הרב-ממדיות של השינוי ( בן-רפאל ושמר, 2020 ; גץ ופלגי, 2021 ; טופל, 2005 ; רוזנר וגץ, 1996 ) . המחקרים האלה מספרים כיצד הפרט והמשפחה הופכים להיות במוקד, ומקבלים עליהם תפקידים שלפנים היו נחלת הכלל . מצבור מגמות אלו יוצר יחד מציאות, שֶבה עולה משקלם של בחירה אישית, ביטוי עצמי ואורח חיים פרטי . משמע, מציאות זו כבר פחות רואה בשונות איום על הקהילה, אלא זכות של הפרט ואף מחויבות של הקהילה לאפשר זאת או לא להתנגד לה, בין מתוך כורח ובין מתוך אמונה בכך . נראה כי ככל שגוברת המציאות של שונות בקהילה הקיבוצית, כך נחלשים מנגנוני ההדרה הגלויים והחבויים, שהיו טבועים בה . עם זאת, אין המשמעות שבאותו הזמן גוברת ההכלה הקהילתית . היחלשות המרקם הקהילתי ושינוי במאפייני הרשת החברתית והמעטפת הממסדית מאתגרים את ההכלה החברתית . פרקטיקות של מוגנות וטיפול, שהיו בעבר נחלת הקיבוץ, הועברו לאחריות המדינה, וחלקן נהפכו
|
|