|
|
עמוד:12
12 | ארנה שמר ומנחם טופל המתבקשת, ומתוך אמירה שהכתוב להלן מנסה לאפיין תופעות המעוגנות בספרות המחקר, אנו מודעים שבקיבוצים שונים ההדרה וההכלה מקבלות פנים אחרות ונחוות בעוצמות שונות . דווקא בתקופה מתמשכת זו של שינוי ועל רקע החיפוש אחר קהילתיות ושייכות, שהתעצם בפרט בימי מגפת הקורונה, אתגר ההכלה העומד לפתחה של הקהילה הקיבוצית וניסיונה רב השנים כמערכת שיתופית נעשים מעניינים לא רק בשדה הקיבוצי, אלא בעבור כל המתעניין בפיתוח קהילות . מפאת השינוי המהותי בממדי השותפות בקיבוצים הם נעשים עם השנים לקרובים יותר באופיים לצורות יישוב אחרות . חלחול מגמות של אינדיווידואליזם ( 2018 , Triandis ) למעוז השיתופי מתבטא ביותר דפוסים חברתיים, כמו עלייה בעצמאות אישית ומשפחתית, הפחתה בכמות האינטראקציות החברתיות והמעורבות הקהילתית פנימה והרחבת הקשרים והמעורבות עם הסביבה ( אברהמי, 2002 ) . אפשר לאפיין תהליך זה מעֲבר מ"שותפות של דומים" ל"שותפות של שונים", ומשותפות של תלות הדדית לשותפות של עצמאיים ( שמר ושמיד, 2006 ) . לשינוי אמנת שותפות זו השפעה ישירה על ההתנהגויות המכילות והמדירות בחברה הקיבוצית . שותפות של דומים : ראשיתה של הקהילה הקיבוצית אופיינה בקבוצות משימתיות, שבכל מאודן חתרו להגשים ערכים של התיישבות וביסוס חברת מופת לקראת המדינה שבדרך . הכוונה לחברה שערכים כמו שוויון, שותפות, עבודה וערבות הדדית יהיו נר לרגליה, ויקבלו ביטוי רדיקלי באורחות חייה . אף כי הקבוצות הראשונות לא היו בהכרח הומוגניות מבחינת ארצות המוצא של החלוצים או מבחינה מגדרית, הרי הן אופיינו בדומוּת רבה . אתוס הצבר החלוצי, הבונה חברה חדשה תוך מחיקת העבר הגלותי וביטול מאוויים אישיים, שאינם מקדמים את המשימה הקולקטיבית, נהפכו למובן מאליו הקיבוצי ( ראו : צור ואחרים, תשמ"א ; טלמון-גרבר, תש"ל ) . כך נעשתה החברה הקיבוצית לחברה אחידה, וסממנים אינדיווידואליים, השונים מהכלל או שאינם משרתים אותו, הושקטו או הושתקו . גם אם דברים לא נאמרו במישרין, הרי השונות הוכתרה מאיימת, ולרוב הדברים נאמרו במישרין : הועלו לדיונים באספות, קיבלו ביטוי בהחלטות ובתקנונים, ונהפכו למכלול הסוציאליזציה, שחונכו לה הדורות הבאים . המרחב הקיבוצי עוצב פיזית, חינוכית, תכנונית וחברתית סביב הדומות : תכנון בתי החברים, בגדי העבודה, סדר היום מגיל ינקות, המִשנה החינוכית, ההסללה המקצועית ועוד ועוד . אתוס האחידות קיבל נראות דומיננטיות, והתווה את התודעה הקיבוצית . עם זאת, יומנים אישיים שעוד כתבו חלוצי הקבוצות הראשונות, סודקים את האידיאל שהצטייר אז, ומגלים עד כמה קשים היו הוויתור על הסובייקטיביות וההדחקה של החלומות האישיים למען החזון המשותף ( קמינסקי, 2019 ; שחם-קורן, 2020 ) .
|
|