|
|
עמוד:14
אחר כבוד, לאט ובעדינות, לתנור המוסק בבולי עץ, ובתנועה מהירה מאוד שולפת את המגש . כבמטה קסמים המטבח מתרוקן, ואחרי זמן מה מתמלא בריחות הנפלאים ביותר בעולם . זהו ריח הילדות המוקדמת שלי . והריח הבלתי נשכח הזה של לחם טרי, והנשיקה החמה המרוחה בחמאה הריחנית מעשי ידיה של סבתא, הולכים איתי כל חיי . הטעמים והריחות ליוו אותי גם בימים הנוראים ביותר של רעב אמיתי . בימים הקשים ביותר הייתה אימי מתארת באוזניי את אפיית הלחם . לנגד עיניי הייתה מופיעה סבתי . לא זכרתי את פניה, ואיני זוכרת אותם עד היום . רק סינר לבן משובץ, שבו כיס ענקי על הבטן, והמטבח שלה, שבו חוללה פלאים בלתי נשכחים . אכלתי במהלך חיי לחמים אחרים לחלוטין, ועל אחד ראוי שאתעכב לרגע – על הלחם העשוי תבואה רקובה שהגרמנים "העניקו" לנו בגטו . הלחם בגטו "אימא'לה, אני רעבה", אני קוראת באחד מימיי הראשונים בגטו . "מזל טוב ! סרבנית אכילה פתאום אומרת שהיא רעבה . אולי זה משום שאין מה לאכול" . אימא מגישה לי חצי פרוסה של מאכל לא מזוהה ואומרת : "תאכלי את הלחם" . "איכס, אני לא אוכל את זה", אני מעקמת את האף . "זה לא לחם . הריח נורא" . אצל אימא אסור היה להשתמש במילה "מסריח" . "לא רוצה – לא צריך", אמרה אימא, "אבל תשתי הרבה מים" . למזלנו, המשפחה שלנו שוכנה בפינת המטבח הענקי ולא היה עלינו לצאת החוצה אל הבאר . במטבח היו מים זורמים, ואפשר היה לשתות ללא סיכון . נסיכת התירס | מירה קרום לדובסקי 14
|
|