|
|
עמוד:11
ילדים, ואת מקומם מילא הכלב לוקס, אור בלטינית, ידידי האחד והגדול מכולם . לוקס היה רועה גרמני, כלבו של סבא . אלא שמאז פטירתו של סבא, עוד לפני שנולדתי, היה לוקס תמיד עצוב . הוא לא הניח לאיש ללטף אותו ורק אכל, שמר על הבית וישן . בעבר, כשהוריי ואני היינו מגיעים לסבתא לביקור, שמר הכלב על שקט . הוא לא נבח ולא ניגש אלינו מעולם . אבל מהרגע שבו עברנו להתגורר אצל סבתא השתנו פני הדברים . לוקס החל לישון ליד מיטתי וחיכה שאתעורר כדי שנוכל לרוץ יחד לחצר . הוא הרשה לי ללטף אותו ולמשוך באוזניו הרכות . הוא ליקק את ידיי, הסתכל עליי בשמחה וכשכש בזנבו . תמיד היה מוכן למשחקים, וחמש שנים לאחר פטירתו של סבא כאילו קם לתחייה והפך שוב לידיד המשפחה כמקודם . למעשה לוקס היה החבר האמיתי הראשון בחיי . על המלחמה שהתחוללה סביבנו לא שמעתי דבר . לא ידעתי שהרוסים אינם ידידיהם הטובים ביותר של פולנים ושל יהודים עשירים, ולא הגיע לאוזניי קולן של הרכבות הנושאות אותם לסיביר . ואז הגיע הרגע שבו הוכרחה סבתא להקצות חדר לקצין רוסי . בתחילה זעמה מאוד, אך כשהתברר לה שהאיש הוא משכיל וצייר אומן, וכאשר התיידד עם דודי הבוגר שניגן עלי כינור – נעשה חביבהּ של סבתי . היא הזדהתה איתו ועם געגועיו לבני משפחתו . קיבלתי הוראה לפנות אליו כאדון מאקוהון, אבל הוא העדיף שאקרא לו דוד . לימים שמעתי מאימי כי מאקוהון הציע לסבתא לקחת את כל המשפחה לרכבת העוברת בתחנה סמוכה – בדרכה להוציא את היהודים מהאזור המסוכן שבו אנו חיים – לעומק רוסיה . הוא אמר שידוע לו שהגרמנים הורגים את היהודים . סבתי ענתה בבוז שמרצונה הטוב היא לא תיסע אל הרוסים הבורים, וכי בניגוד להם הגרמנים הם עם תרבותי . 11 פרק ראשון המלחמה
|
|