|
|
עמוד:2
2 | לילי הלפרט-זמיר 2 | לילי הלפרט-זמיר הראשונות של המדינה ( מנהיגות מפא"י, אחדות העבודה, הרביזיוניסטים וכו' ) וכן מרבית שורדי השואה שעלו ארצה בשנים הראשונות, היו בעצמם ממוצא פולני . אך טבעי עבורם היה להתמקד בתולדות השואה בארץ מוצאם . שורדי שואה אלה הקימו בארץ קיבוצים כמו 4 התגייסו לצבא החדש המתהווה ולחמו לוחמי הגטאות, נצר סירני, מגידו, או יד מרדכי, למען המולדת החדשה-ישנה . בתוך כך הם יצקו את זיכרון המרי והקורבנות בפולין וגיבשו אותו כחלק מהאתוס הישראלי המתפתח . כך למעשה התעצבה תודעת ההנצחה בארץ, שברובה התבססה על הקשרים של גבורה ומרד, תלויי זמן ומקום . לעומת זאת, מספר שורדי השואה מיוגוסלביה היה זעום יחסית . רק מיעוטם עלה ארצה והשתקע בקיבוצים, כגון שער העמקים, שנוסד כבר ב- 1929 ע"י גרעין מרומניה ויוגוסלביה . אחרים עזבו את יוגוסלביה רק לאחר התפרקותה בשנת ,1992 וגם אז לא עלו כולם לארץ ישראל . רבים העדיפו על פניה את קנדה וארצות הברית . היה גם מיעוט של אינטלקטואלים, חלקם מבוגרים, אשר בחרו להישאר ב"מולדת הישנה" . על אף ייחודיותו, סיפורה של לילי קשטיכר נידון היה להישכח . איתרע מזלה של קשטיכר פעמיים : פעם אחת מעצם היותה שורדת שואה של יהדות יוגוסלביה . סיפורם של יוצאי יוגוסלביה היהודים כמו הושתק והובלע בבליל סיפוריה המרכזיים של שואת יהודי אירופה ( קרי סיפוריהם של יוצאי פולין ) ; בפעם השנייה — מעצם היותה אישה . קולן של נשים הודר כמעט לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי של השואה והנצחתה, משתי סיבות עיקריות : הראשונה היא שהניסיון הגברי בשואה נתפס כמגלם בתוכו גם את הניסיון הנשי הכלל- אנושי ; השנייה נעוצה בתפיסה המגדרית-חברתית בארץ, אשר לא יכלה לקבל את הטראומה הקיצונית שנשים חוו, חוויה נשית ייחודית מורכבת ( האלימות הכרוכה בהישרדות, הפרת 5 יש "טאבואים", כגון מיניות כאמצעי הישרדות, נטישת ילדים, לוחמה פרטיזנית ועוד ) . להניח כי אם את הפתקים שלילי כתבה באושוויץ-בירקנאו היה כותב גבר, הרי שהוא מזמן כבר היה הופך לגיבור מקומי ולסמל המרד של בירקנאו . מטרת ספר זה היא להפנות זרקור על סיפור חייה ועל קובץ יצירתה הייחודי של לילי קשטיכר, שהייתה ככל הנראה האישה היחידה שכתבה באושוויץ-בירקנאו בטווח החודשים 4 נצר-סרני ( נוסד 1948 ע"י שורדי שואה מבווכנוולד ) — נקרא בתחילה "קיבוץ בוכנוואלד" . ורק ב- ,1955 לאחר הפילוג בגבעת ברנר, שונה שמו ל"נצר סרני" ( על-שם צנחן היישוב וחבר גבעת ברנר, אנצו סרני ) ; מגידו ( 1949 ) נוסד על-ידי שורדי שואה, אך שם הקיבוץ אינו מנציח את זכרה . לוחמי הגטאות ( 1949 ) נוסד על-ידי שורדי שואה, לוחמי גיטאות ופרטיזנים . קיבוץ יד-מרדכי נוסד עוד קודם לכן, במהלך מלחמת העולם ( 1943 ) , על-ידי עולים מפולין שישבו בתחילה בנתניה וקראו לעצמם "מצפה הים" . ב- 1944 ביקשו להנציח את אירועי מרד גטו ורשה ושינו את שמם ל"יד מרדכי" על-שם מרדכי אנילביץ', ממנהיגי תנועת "השומר הצעיר" ומגיבורי המרד בגטו ורשה . 5 ראו אצל שי"ק ,2012 עמ' 295 .
|
|