|
|
עמוד:VI
VI | לילי VIרימז-טרפלה | לילי הלפרט-זמיר 1 ככל הידוע לי, לא כתבו", ניסיתי להסביר, "למעט כתיבה מאורגנת או "אבל באושוויץ, כתיבה של אנשי מחתרת" . "אמי כתבה, ויש בידי החומר כולו, מצולם", ציינה דניאלה באסרטיביות . בין-רגע שכחתי לגמרי את תחושת התשישות שהשתלטה עליי לפני כן . ככל שהקשבתי יותר לדניאלה, כך גברה סקרנותי והפליגה, הן בשל הידיעה המרעישה שמישהי אכן כתבה באושוויץ, והן מכיוון שהנושא היוגוסלבי היה קרוב לליבי — בזמנו, עסק הדוקטורט שלי 2 לפיכך השבתי לה : "עכשיו תשע בערב . אנחנו יכולות להיפגש כבר בשואת יהודי יוגוסלביה . הלילה או מחר בבוקר, לשיקולך" . "ניפגש מחר", אמרה דניאלה בקצרה וניתקה . שיחת טלפון זו שינתה את חיי . בו ברגע הבנתי שלפניי סיפור ייחודי, אודות אישה שכפי הנראה סיכנה את חייה במעשה כתיבתה באושוויץ . מיותר לציין שאת אותו הלילה העברתי במיטתי תוך שאני מתהפכת מצד לצד בלי יכולת לעצום עין . ניסיתי להיות זהירה ומדודה בציפיותיי, לא לפתח אשליות ותקוות שווא, שהרי כבר לא מעט פעמים הובאו אליי חומרים שכתיבתם יוחסה לאושוויץ-בירקנאו, אך לאחר בדיקה מעמיקה התברר שלא באמת נכתבו שם . אבל אם יש גרעין של אמת בדברי דניאלה, הרי שכתבי לילי קשטיכר הם סיפור ייחודי מאין כמותו — כתבים של אישה שלא רק העזה וכתבה באושוויץ, אלא גם ניסתה לארגן את חברותיה לבלוק לכתוב, תוך שהיא מעודדת אותן בפרס, חלק ממנת מזונה הדל . כל זאת עומד בניגוד לכל מה שידעתי מהמחקר עד אותו זמן, על ארבעת סוגי הכתיבה שהתקיימו באושוויץ : • משלוח יזום של גלויות בחזקת ראיות מבוימות — גלויות שהקורבנות הוכרחו לכתוב לקרוביהם שעדיין לא גורשו במטרה להסיח את דעת הקהל העולמית מהקורה באושוויץ ולהציג מצג-שווא, כאילו היהודים שוהים בסך הכול במחנה עבודה ייעודי ובתנאים הוגנים . • כתבי הזונדרקומנדו ( Zonderkommano ) שנשתמרו בחלקם . • כתבי האסירים הפוליטיים שנשתמרו, רובם המכריע אסירים פולנים . • גלויות ומכתבים ממחנה המשפחות הצ'כי ( שגורשו מטרזיינשטט — Terezienstat ) . 1 בכל מקום בו מוזכרת אושוויץ בהקשר של לילי קשטיכר הכוונה לאושוויץ - בירקנאו ( Auschwitz Birkenau ) , אלא אם כתוב אחרת . בכל אזכור ראשון של שם לועזי — מקומות ואנשים, יובא השם בתעתיק בין סוגריים . יוצאים מכלל זה הם שמות שגורים וידועים לכול . 2 זמיר לילי, 1992 .
|
|