פרק א: מכתבים בנושא האמונה בתורת משה

עמוד:14

14 מ א מ רי ש ד " ל המכתב השלישי מדלג לשנת 1857 , בזקנתו של שד"ל, ונשלח לעורך עיתון המגיד אליעזר זילברמן, ובו הוא תוקף את המשכילים הקיצונים והרפורמים הכופרים בתורה מן השמים, נוהים בצביעות אחר שפינוזה ומחפשים כבוד על ידי הידמות לחכמי האומות הנוצרים . הוא מבקש את סיועו של זילברמן ועיתונו במערכה החשובה הזו מולם להצלת היהדות . המכתב הרביעי הוא מכתב המשך לזילברמן בו הוא מוכיח מהמדרש כי מי שאינו מאמין בתורה מן השמים ומקבל על עצמו את מצוותיה הוא הנחשב לכופר בעיקר שבו תלויה היהדות, והאמונה במציאות אלוהים רק נלווית ונכללת בעיקר זה . האמונה באחדות ה' ובגאולה כתובים בתורה ותלויים באמונה באלהותה . לעומת זאת עיקרים שאינם מפורשים בתורה ועוסקים בענייני אלוהות ומטפיסיקה אינם רלבנטיים לעניין הכפירה . לכן האוחז בכאלה העומדים בניגוד לדעת רוב החכמים אינו נחשב כופר, בניגוד לטענת רמב"ם על י"ג העיקרים שלו . לפיכך הרפורמים שמבטלים את המצוות ומסתפקים באחדות האל ( מונותיאיזם ) כעיקר היהדות הם חטאים לה' ולבריות, שהרי גם הנוצרים מודים למעשה באל אחד . אלה מהם שמקיימים את שבע מצוות בני נח, מאמינים באמיתת תורת משה על פי דתם ומתנהגים באופן מוסרי, עדיפים בעיני שד"ל על הרפורמים שאינם מקיימים את המצוות של היהדות וכופרים בתורה מן השמים . הבוז שהם שופכים על אמונות העמים האחרים מרבה את שנאתם אלינו ומרחיק את בני עמנו מיהדותם . אלוהי הרפורמים הוא למעשה אלוהי שפינוזה . ההתכתבות בנושא נמשכה גם בשנה שאחריה . במכתב החמישי מפרט שד"ל בקצרה לזילברמן כמה עמדות יסוד שלו אותם שלח בזמנו לגייגר אשר אימץ חלק מהם בספרו . אלא שגייגר הפך את דעת שד"ל לפיה חז"ל לא שינו את הכתוב בתורה, וטען כי חז"ל כן שלחו את ידם בכתבי הקודש כדי להתאימם למציאות החדשה . שד"ל מפרט במכתבו כמה ראיות לסתור את עמדת גייגר ומכנה את הרעיון המרכזי של ספרו "חלום חזיון שוא וקסם כזב" . בסיום המכתב הוא טוען שהוא חוקר חופשי ללא דעות קדומות כבר מנעוריו, ופירושו הנועז לקהלת ( ממנו חזר בו לבסוף ) שכתב בגיל 20 יוכיח . במכתב השישי והאחרון, גם הוא לזילברמן, מעביר שד"ל ביקורת חריפה על מאמר של פיליפסון בדבר ייעודה של היהדות בעולם המודרני ולפיו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא