|
|
עמוד:8
8 ג׳יימס הילמן אל משמעויות גבוהות יותר ; אם מתקדמים בכיוון ההפוך ( - כלומר משיבים את הצורות המדומיינות אל הצורות המוחשיות . . . ) הורסים את סגולות הדמיון" . אפשר ליישם את הרעיון הזה באופן שבו אנו קוראים את חיינו : עלינו להתחיל במלאך, בצייר הצעיר שמנסה לבוא בשערי העולם המוחשי ולהתגבש לכדי דמות דרך חייו של פיקאסו . ומדוע ? משום שהפעילות הבסיסית של הנפש היא לדמיין . מה שאני מנסה להגיד הוא שאנחנו, בני האדם, הננו קודם כול פעולות של דמיון, דימויים . יונג אמר : "הנפש מורכבת במהותה מדימויים" . ומהו דימוי ? דימוי אינו רק תיאור של דבר – מה על הבד בצבעי שמן . יונג אמר : "כאשר אני מדבר על דימוי . . . אינני מתכוון להשתקפויות הנפשיות של אובייקט חיצוני, כי אם למושג שמקורו בשימוש פואטי, כלומר דמות מן הדמיון, או ד י מ וי פנ ט ז יו ני, שרק באופן עקיף קשור . . . לאובייקט חיצוני" . או, במילים שלי, מה שאנחנו ב א מ ת , והמציאות שאותה אנחנו חיים היא המציאות הנפשית שלנו, ש א י נ ה אלא- שים לב ללשון ההמעטה " אי נה א ל א "- הדמיון הפואטי שפועל יום ולילה . אנחנו באמת ובתמים חיים בזמן חלום ; אנחנו באמת
|
|