|
|
עמוד:11
11 נהר אם האלוהים אני מודע לחוב אישי ניכר שאני חב ליבשת דרום אמריקה . היא העניקה לי, למשל, גומי לצמיגי המכונית שנשאה אותי אל מקומות מרוחקים על פני אמא אדמה, היכן שכל דרכיה אומרות נעימוּת, וכל שביליהּ שלווה ורוגע . היא העניקה לי את הקפה שבישלתי על מדורות בלתי נשכחות כה רבות, כשרוח דמדומי הבוקר שורקת בעצי הסתיו . היא העניקה לי עצים נדירים, פירות נפלאים, עור, תרופות, חנקן שבזכותו הגינה שלי מלבלבת וספרים על חיות משונות ושבטים עתיקים . איני מקל ראש בחוב שלי על כל אלה . אולם מעל לכול, היא העניקה לי את הנהר של אם האלוהים . הנהר הזה מלווה אותי זמן כה רב שאינני זוכר מתי או כיצד שמעתי עליו לראשונה . כל שאני זוכר הוא שלפני שנים רבות, קצין ספרדי ששוטט בפסגות הרי האנדים שיגר משם ידיעה על כך שמצא מקום שבו נהר אדיר נשפך אל יער אמזוני חסר שבילים, ונעלם . הוא קרא לו el Rio Madre de Dios . הקצין הספרדי מעולם לא שב משם . כמו הנהר, כך גם עקבותיו נעלמו . ואולם מפות לא מעטות של דרום אמריקה מציינות מאז בקו קצר ומודגש שעובר מעבר להרי
|
|