|
|
עמוד:14
14 כריסטיאנה ריטר יום הקוטב, בסגנון אקסטטי אך שקט ולירי עד כדי כך, שרוב המשוררים האמיתיים יוריקו מקנאה . ספרה גדוש לאו דווקא מעשי גבורה מחרפֵי – נפשות, לחם חוקם של נרטיבים רבים כל כך מהקוטב, אלא פסקאות מעין אלה : "לא, חוג הקוטב אינו מגלה את סודו בתמורה לכרטיס הפלגה . יש לעבור את הלילה הארוך, את הסערות ואת חורבן הריבונות האנושית . יש לחזות במיתתם של כל הדברים כדי לחוות את חיותם . סודו של חוג הקוטב והיופי עוצר הנשימה של נופיו טמונים בשיבת האור, בקסם הקרח, בקצב החיים של החיות ושל רחשיהן בשממה, בחוקיות המופתית הגלומה בכל צורות החיים שבו״ . כריסטיאנה עזבה את "נוף הפרא הארקטי" כלשונה ביוני 1935 , ולא חזרה אליו עוד . הרמן עצמו שב לחוג הארקטי כעבור שנים אחדות בעל כורחו, כדי לפקד עבור הוורמאכט במלחמת העולם השנייה על תחנת מזג אוויר גרמנית בצפון – מזרח גרינלנד ( מאחר שנחשב כעת מומחה בצפון ) . צפון – מזרח גרינלנד דומה לספיצברגן במובנים רבים, אבל קפטן ריטר, שלא היה נאצי ולא תומך נאציזם, היה אומלל לאין שיעור . באופן אירוני, אחת ממשימותיו הייתה ללכוד צייד פרוות דני בשם הֶנְרִי רוּדִי, שאותו הכיר לפני כן בספיצברגן . באופן אירוני אף יותר, ממשלת נורווגיה אסרה על הרמן לשוב לספיצברגן לשארית
|
|