|
|
עמוד:13
בוריס שץ פוגש את מחמוד מוח'תאר 13 באותן שנים : ליליק ואסתר ב- ,1911 יהודית וזהרה ב- 1912 . הילדים התכתבו : "שלום מבנות השפלה לבני ההרים" היה משפט הפתיחה במכתביהן של יהודית ואסתר . אוליה הייתה חברתה הטובה של סבתי, הדסה ויסוצקי . בפגישה המחודשת עם הוריי הייתה מעורבת גם עצבות מכיוון שאוליה לא הספיקה לפגוש את סבתי, שנפטרה שנה קודם להגעתה ארצה . שנים חלפו מאז המפגש בתל אביב ומראן של השתיים לא מש מזיכרוני . מאוחר יותר, במסגרת עיסוקיי בתולדות האמנות הישראלית, הפכה דמותו של בוריס שץ עבורי ממש לאובססיה . חקרתי את יצירותיו בכל הזדמנות שהייתה לי, התווכחתי עם פרסומיהם של חוקרים אחרים בכל הקשור לסגנון האמנותי שאימץ לעצמו וניסיתי להסביר מדוע בחר דווקא בו ולא באחרים . יום אחד פגשתי את ישראל גרשוֹני, מומחה להיסטוריה התרבותית של מצרים המודרנית . הוא סיפר לי על תרומתו של אמן מצרי ליצירתה של אמנות לאומית מצרית מודרנית . אני התפרצתי לדבריו וסיפרתי על חיפושים דומים שנערכו בארץ ישראל, בייחוד אלה של בוריס שץ . השיחה עם גרשוני נחרטה היטב בזיכרוני . על מגמת הלאומיות באמנות הארץ ישראלית כתבו רבים . במשך זמן רב חשבתי להרחיב על תופעת הלאומיות באמנות הארץ ישראלית באמצעות תיעוד אקדמי של קשריה וזיקתה האפשרית לתנועות ולזרמים אמנותיים-אינטלקטואליים במזרח התיכון של אותם ימים, וכך להוסיף על דמותו של שץ כאחד המשפיעים על התופעה . אלא שמעולם לא הגעתי לכך . פעילותו של שץ הייתה עבורי משהו שמעבר לנושא אקדמי יבש בתולדות האמנות המקומית . האובססיה כלפיו לא הרפתה ממני . ככל שעברו להן השנים התגברה אצלי האמונה שהביוגרפיות המעטות שנכתבו עליו מציגות אותו אומנם בצורה אובייקטיבית, עד כמה שניתן, אך ללא פירוט . שץ, בעבורי, הוא דמות טרגית . אדם שבע אכזבות, כפי שהוא מתאר זאת בעצמו בכתביו . תרומתם החשובה, הראשונית
|
|