|
|
עמוד:8
ה צעה לסדר 854 הדיפרנציאלי שניתן לאוכלוסיות שונות . המחקר עוסק גם בדרכי ההתמודדות של מדינות אחרות שיש בהן חובת גיוס לצבא ה עם האתגר הנורמטיבי הנובע מהחלת עקרון השוויון על סוגיית הגיוס . ולבסוף, אנו מציעים את אמות המידה הנורמטיביות שלאורן יש לדעתנו לקדם רפורמות בתחום הגיוס לצבא ולמסלולי שירות חלופיים . במחקר זה הגענו לכמה מסקנות . ראשית, שורת פסקי הדין של בית המשפט העליון בנושא הפטור שניתן לחרדים מגיוס לצבא מצביעים על עמדה משפטית מורכבת ביחס להחלת עקרון השוויון על מתן הפטור, אם כי אפשר לזהות בהם כמה אמות מידה עקרוניות לשם מסגור הדיון בחוקתיות חוקי הפטור השונים . בראש ובראשונה, ברור כי פטור ממושך מחובת גיוס בהיקף נרחב מחייב הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית . וכן, ניכר כי נדרשת תנועה משמעותית בתוך זמן סביר לעבר הגברת השוויון בין מלש"בים לא חרדים למלש"בים חרדים, אם כי בית המשפט מקבל את התפיסה שמדובר בתנועה הדרגתית, וכי למחוקק שיקול דעת בקביעת קצב התנועה, הסדרי השירות למיניהם והיקף הפטור שיישאר על כנו . תפיסה דינמית זו של התמודדות עם בעיית אי-השוויון נובעת מהכרה בקשיים הקשורים בשילוב החרדים, אך כנראה גם מריבוי התכליות של חקיקת השוויון בנטל — צמצום אי-השוויון וגם הגברת שילוב החרדים בכלכלה ובחברה . נוסף על כך, מצאנו כי בית המשפט העליון אימץ בפסיקותיו תפיסה רב-ממדית של רעיון השוויון בנטל . משמע, בית המשפט לא הציב דרישות נוקשות בדבר טיב השירות בצבא ומשכו, והיה מוכן להכיר שמסלולי שירות שונים, למשל צבאיים וחלופיים, תורמים להגברת השוויון בנטל . יתרה מזו, המודל הדומיננטי של שוויון שנדון בפסקי הדין היה מודל של השוואה בין קבוצת הצעירים בני הגיוס החרדים לבין קבוצת המועמדים לשירות שאינם חרדים . נראה כי בית המשפט אינו רואה בבחירתה של הכנסת להתייחס לבני הישיבות כקבוצה, ולא על בסיס אינדיווידואלי, כפי שהמחוקק מתייחס לציבור הכללי, בחירה בלתי חוקתית . כך, למשל, בית המשפט לא קרא תיגר על הצבת מכסת הפטור הקבוע כשלעצמה . יתרה מזו, בית המשפט היה מוכן לקבל את התפיסה של שוני רלוונטי בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה שאינה חרדית, המצדיקה יחס שונה לחברי
|
|