|
|
עמוד:12
תמיד האמנתי ביכולת האנושית לצמוח . לכן גם בחרתי במקצוע העבודה הסוציאלית, ושנים ארוכות ראיתי את עצמי כמי שתפקידה לתת יד לאלו שנטשו אותם בצד הדרך ; נוער וצעירים בסיכון, נערות במצוקה, אנשים שמתמודדים עם טראומה . שנים של ליווי מסעות אישיים בכיוון של צמיחה מתוך אפלה וכאב אל עבר התחדשות . גם הספר נכתב באותו הכיוון בדיוק : מייאוש לתקווה . הוא משמיע את קולן של הנשים המתגרשות ומתווה דרך עבורן . סיפוריהן נשזרים בספר ומבטאים את הדרך הארוכה והמייסרת לעיתים אך גם מלאה באפשרויות ובצמיחה . הספר מצייר מסלול שתחילתו באפלה גדולה וסופו במפגש אמיץ של כל אישה ואישה עם הטוב, היופי, האומץ והמסוגלות שלה . אני יודעת להגיד שנשים שעוברות את הדרך הזאת נעשות חברות טובות יותר של עצמן . נשים שצועדות באומץ במסע הפרידה והגירושין, בין שבחרו בכך ובין שמצב זה נכפה עליהן, מהלכות זקופות יותר, חזקות יותר . "הבנתי מה זה להיות אישה שווה בעולם הזה, אחרי שהתגרשתי", אמרה לי מטופלת . ואני מאמינה לה, חוויתי את זה בעצמי . פעמים רבות שואלים אותי אם אני ממליצה להתגרש . לא, אני עונה . לאורך חיי הכרתי בני זוג שבנו חיים ומשפחה מעוררי השראה בשל החברות היפה, העומק, התמיכה וההדדיות הזוגית לצד נשיאת המשא הכבד של הורות ובניית בית . אך לצערי, קשרים זוגיים רבים כל כך הם קשים, פוצעים, לא מתגמלים ואף אלימים . משפחות רבות כל כך בנויות על מבנה מעורער שאינו יציב . נשים רבות כל כך מושתקות וממשיכות לשאת את הכאב ולחיות בצמצום . אז כן, להן אני ממליצה לעשות את הדרך . אם ההשתנות והצמיחה לא מצליחה בתוך הזוגיות והמשפחה, אם לא מתרחשת תזוזה משמעותית מעצימה בתוך הקשר הזוגי, ראוי להמשיך הלאה . יש בי אמונה גדולה במסעות . מסעות מכל הסוגים . מסעות בעולם לצד מסעות בנפש פנימה . ג'וזף קמפבל, חוקר תרבות, מציג בספרו המכונן הגיבור בעל אלף הפנים ( 1949 ) את התוואי מבוא 12
|
|