|
|
עמוד:12
12 / רנא זהר - קרייני ב- 2013 נבחרתי לחברות בעיריית נצרת, עם עוד שישה חברים וחברה אחת מהסיעה שלי, ממפלגת חד"ש . הייתי אישה יחידה בסיעה ( חברתי התפטרה לאחר כהונה קצרה ) , צעירה וחסרת כל ניסיון, למרות הפעילות הפוליטית המקומית הענפה שהייתי שותפה לה לפני בחירתי . בתקופה זו עברה נצרת שתי מערכות בחירות לראשות העירייה, ב- 2013 וב- 2014 . בתהליך שעברתי, מהפריימריז, דרך שתי מערכות בחירות קשות ועד תום הכהונה שלי ב- ,2018 למדתי מדי יום משהו חדש על עצמי, על החברה שלי ועל נשים בכלל בפוליטיקה המקומית . כיום, יותר מחמש שנים אחר כך, אני יכולה להעיד שזאת הייתה חוויה מטלטלת אבל מעשירה, והיא מומלצת לנשים הנמשכות לפוליטיקה . המעבר שלי מעולם האקדמיה המוכר לי, שבו אני עובדת שנים רבות, לעולם הייצוג הפוליטי הזר לי, העמיד בפניי אתגר גדול . הרגשתי שמוטלת עליי חובה להצליח ולהוכיח את עצמי גם בעולם החדש הנשלט על ידי גברים . בהתחלה הרגשתי חוסר ביטחון מול הקולגות שלי, אותם גברים שהרגישו כמו בבית . הרי החברה חינכה אותנו מגיל צעיר שפוליטיקה היא המגרש הביתי של הבנים . בדרכי כחוקרת חיפשתי תשובות לשאלות רבות שהיו לי — בספרות המקצועית ובמקורות רלוונטיים שבהם קיוויתי למצוא מידע על ניסיונן של נשים ערביות אחרות שחוו חוויות דומות לשלי . לצערי מצאתי מעט מידע בלבד . ניסיתי לאתר נשים שעברו חוויה דומה, אף שמספרן מועט . תחילה איתרתי שתי נשים שבנדיבות הסכימו לשתף אותי בחוויותיהן . למרות זאת, כמעט כל מה שאני יודעת כיום הוא תוצר של ניסוי וטעייה . המשכתי לשאול ולתהות, עד שהבנתי שעומדת לפניי הזדמנות גדולה למלא את הפער הזה בידע,
|
|