|
|
עמוד:14
14 | ארכיאולוגיה, אומה וגזע שיצרה אותו, והאם נידונו להיות לפותים לעד במחול מוות עם ילידיה האחרים של ארץ זו ? כארכיאולוגים וכחוקרי פעולתו של העבר בהווה, איננו מקבלים את ההנחה כי האלימות היא גזירת גורל, תוצאה הכרחית של הגיאוגרפיה או הדמוגרפיה של המקום הזה . שרידיהן של אלפי שנות תרבות אנושית מעידים על תקופות ארוכות של שלווה ויצירה . מהלך היסטורי ופוליטי מעשה ידי אדם — המפעל הקולוניאלי של המאות ה- 19 וה- 20 והלאומיות ( ואף הגזענות ) שהתפתחו לצדו — הוא שהביא אותנו למציאות אלימה שאיננו מכירים זולתה . בתוך מציאות זו גויסה הארכיאולוגיה לא רק כדי להצדיק את העליונות האימפריאלית ולתקף את גבולות הלאום, אלא גם כדי לקבע את המלחמה בין תרבויות כברירת המחדל של קיומנו ואת ישראל כזירת מלחמה בין מזרח למערב . בספר זה אנו מבקשים לבסס הגדרה חדשה של הארכיאולוגיה ושל התשוקה הארכיאולוגית כעבודת זיכרון, חופשית מתכתיבי הלאומיות, המתרחשת בעת מפגש בלתי אמצעי עם עדויות חומריות . ערכו של החומר הנקרה לידנו אינו נובע מגילו או מזהות יוצריו, אלא מכוחו להפתיע אותנו ולפתוח פתח לתסריטים חלופיים על העבר והעתיד . זו ארכיאולוגיה שאינה כובלת אותנו למסלול דומיננטי וידוע מראש — מקראי, היסטורי או אבולוציוני — אלא ארכיאולוגיה משחררת, המאששת את האמונה ביכולת של אנשים וקהילות לפעול בתוך ההיסטוריה ולשנות אותה . הספר המונח לפניכם, פרי מפגש של שני ארכיאולוגים שפועלים זה שנים רבות בתפר בין המדע והחברה, מציע — כך אנו מקווים — צוהר ונקודות מוצא למחשבה חדשה ; כזו שתאפשר לנו לדמיין עבר אחר, ואולי אף עתיד אחר, לכל יושבי הארץ . ירושלים, חשון תשפ"ד
|
|