|
|
עמוד:10
10 | ארכיאולוגיה, אומה וגזע המסלול האישי שהביא כל אחד מאיתנו אל המבט הארכיאולוגי הביקורתי, בפרק השני אנו פותחים את הדיון בניתוח של היחס בין ראשית הארכיאולוגיה לתחילת הלאומיות ההלנית והציונית, אגב הרחבת השיח להשפעה המתמשכת של מבנים אימפריאליים על הארכיאולוגיות הלאומיות של המאה העשרים וכן להיסטוריה הארוכה של המגע בין היהדות להלניזם, בייחוד בכל הנוגע לגוף הלאומי והאנושי האידיאלי . בפרק השלישי אנו דנים בתפקיד החשוב של הארכיאולוגיה — שכמעט לא זכה להכרה — בכינון של יוון וישראל כמדינות קולוניאליות סמויות ( קריפטו-קולוניאליות ) בנות ימינו, המשמשות חיץ למדינות המערב וזירות לאישוש ערכי תרבות מערביים . בפרק הרביעי אנו חוקרים את מושג הטוהר ואת תהליכי הטיהור בביטויָם הארכיאולוגי והלאומי-דתי . הפרק החמישי בוחן את ההנחות המוגזעות של המודרניוּת הקולוניאלית-לאומית ושל מחקרים עכשוויים של דנ"א אנושי קדום, ומנגיד אותן לנזילוּת ולקונפליקטים הפנימיים המאפיינים זהות "יוונית" ו"ישראלית" . בפרק השישי אנו מציגים כמה הרהורים על הארכיאולוגיה כפעולה של דה-קולוניזציה : מה צריך לעצב ולדמיין מחדש בארכיאולוגיה עצמה — במקורותיה, בשיטותיה, בדרכי המחשבה והפעולה של הארכיאולוגים ? הסיכום הקצר בפרק השביעי מתווה את התימות הרחבות יותר שעלו במהלך הדיון ומסיים בנימה אופטימית באישור של הפוטנציאל המהפכני של החומר : שרידותו, יכולתו להפתיע אותנו, להציע התנגדות . ערכו של הניסיון הדיאלוגי הזה אינו טמון רק בהשוואה בין שני מפעלים ארכיאולוגיים לאומיים, אלא גם בבנייה של חלל "בין לבין" — מקום אוטונומי המשתרע מעבר לתחומי העיסוק של כל אחד מהדוברים, וכר נרחב ופורה ליציאה לכמה "קווי מעוף" ( בלשונו של דלז ) . על בסיס שנים רבות של מחקר ומחשבה ומבעד לעדשת העת הנוכחית, אנו מציעים מניפה רחבה של הרהורים מתוך תקווה
|
|