|
|
עמוד:12
12 לְנֹכַח פֶּסֶל אַפּוֹלוֹ / שאול טשרניחובסקי בָּאתִי עָדֶיךָ, אֵל נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם, אֵל יַרְחֵי-קֶדֶם וְיָמִים אֲחֵרִים, מוֹלֵךְ עַל זִרְמֵי בְנֵי-אָדָם רַעְנַנִּים, מִשְׁבְּרֵי-אוֹנָם בְּשִׁפְעַת עֲלוּמִים ! אֵל דּוֹר אַדִּירִים וּנְפִילִים בָּאָרֶץ, כּוֹבֵשׁ בִּזְרוֹעוֹ גַּם גְּבוּל שׁוֹכְנֵי רָמִים לְמוֹשַׁב גִּבּוֹרִים בְּבָנָיו בַּעֲטֶרֶת עֲלֵי-הַדַּפְנָה עַל מִצְחָם הַגֵּאֶה, רוֹדֶה בֶאֱלִילָיו וְנִדְמֶה לָהֵמָּה, לָשִׁית נוֹסָפוֹת עַל סוֹד מוֹשְׁלֵי תֵבֵל ; דּוֹר אֵל בָּאָרֶץ, שְׁכוּר שֶׁפַע הַחַיִּים, נָכְרִי לְגוֹי חוֹלֶה וּלְבֵית הַכּוֹאֲבִים . אֵל-נַעַר, נֶאְדָּר, רַעֲנָן, כְּלִיל-יֹפִי, חוֹלֵשׁ עַל שֶׁמֶשׁ וּמִסְתְּרֵי-חַיִּים בְּעַרְפִלֵּי הַשִּׁירָה וּבְגִנְזֵי-גְוָנֶיהָ, בְּיָם הַנִּגּוּנִים בְּאַלְפֵי גַּלֵּימוֹ ; אֵל גִּיל הַחַיִּים בְּכָל עָשְׁרָם וַהֲדָרָם, תָּקְפָּם וּצְפוּנֵי מַשְׂכִּיוֹת גַּוְנֵיהֶם . בָּאתִי עָדֶיךָ, – הַאִם הִכַּרְתָּנִי ? הִנְנִי הַיְּהוּדִי : רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים ! … מִמֵּי-אוֹקְיָנוֹס בֵּין חֶלְקֵי יַבֶּשֶׁת תְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ יִבָּצֵר לְמַלֵּא עַד פִּיהָ בִּשְׁאוֹנָם וַהֲמוֹנָם . שְׁחָקִים וְרַחַב עֲרָבוֹת הֵן קָצְרוּ מֵהִשְׂתָּרֵעַ בַּפֶּרֶץ, הַמַּפְרִיד תּוֹרַת אֲבוֹתַי מִדַּת מַעֲרִיצֶיךָ . עֵינְךָ הָרוֹאָה בִי ! יַעַן הִרְחַקְתִּי לֶכֶת מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וְאַחֲרַי בִּנְתִיב יֵתַע אָדָם בֶּן-תְּמוּתָה – , הִנְנִי הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבִים אֵלֶיךָ, רֶגַע בּוֹ קַצְתִּי בִּגְסִיסָה לַדּוֹרוֹת, בְּמוֹעֵד בּוֹ אֶשְׁבֹּר אֲזִקֵּי הַנֶּפֶשׁ,
|
|