|
|
עמוד:10
10 בקהלו ומעמדו הרם כ"נושא דברה של האומה" אינם משתווים כלל למעמדו של 2 אולם כיום כבר אפשר לומר שהספרות הולכתאמן נחשב או של איש המוזיקה . ומקבלת מעמד אליטיסטי, ואילו הממד החזותי על שלל מופעיו זוכה לקדימות . רבות נכתב על פרדיגמת "המפנה החזותי" ( the visual turn ) שאנו עדים לה זה כמה עשורים . החשיבה בתמונות, או החשיבה התמונתית, היא בה בעת ראשונית יותר ומתקדמת יותר, וההבדל בסוג התרבות שהיא מייצרת נחקר בימים אלו ממש . מחד גיסא, ברי כי עצם המחשבה שלנו כילדים מתעצבת על ידי התמונות הראשונות הנחקקות במוחנו . רכישת הדיבור והשפה מאוחרות לאין ערוך מן ההבנה החזותית הראשונית הקיימת בנו . המילים מגיעות לאחר שהמוח הצעיר אִפסן כבר מיליארדי תמונות חיים והעניק להן משמעות . מאידך גיסא, החשיבה התמונתית מתקדמת יותר כי היא מעניקה לנו אינפורמציה מרובה מאוד בשבריר שנייה . התמונה הדחוסה מעביר לנו בו-זמנית, ולא ברצף ליניארי איטי, מידע רב מאוד הכרוך בתחומים שונים, ויעיד על כך הפתגם העממי "תמונה שווה אלף 3 אולם אין ספק כי הזירה הציבורית העכשווית היא זירה רווית מתחים מילים" . שכוחות מנוגדים מבקשים לנכס ולקבע בה משמעויות של הנראה לעין - אם כאמנות ואם כצילום חדשותי, אם כתצלום ואם כתמונה או פסל . ועם כל זאת, החינוך לאוריינות ויזואלית בישראל לוקה בחסר . בסיום הספר אני מקדישה מספר מילים לפרקטיקה שאף היא אינה נפוצה כלל בישראל למרות האמנות המצוינת הנוצרת בה, כוונתי לרכישת יצירות אמנות מקוריות, ואף לאספנות . כך, בהפיכתה לבת בית אינטימית, משתרגת האמנות בעורקיה של החברה ולא נשארת אך ורק בתחומי הפרהסיה של המוזיאון והגלריה . אסיים הקדמה קצרה זו בשירו הנפלא של שאול טשרניחובסקי "לנוכח פסל אפולו" שיר האהוב עליי במיוחד . אף שהוא נכתב לפני למעלה ממאה שנים ( ב- 1899 ) , עדיין אצורה בו אנרגיה כבירה . הדובר בשירו של טשרניחובסקי מציג עצמו כמי שכורע ומשתחווה בפני פסלו של האל אפולו, בפני תרבות יוון הנערצת, ומכריז על עצמו כעל ראשון השבים אליו מבני העם היהודי . באופן מפתיע, ניתן למתוח קו ישיר בין השיר לעבודות אמנות של האמנית הצעירה נועה תבורי . תבורי מחבקת את הפסל הלבן, פסל השיש הגנרי - המשמש אף ביצירותיה סמל 2 ראו מצד אחד את מעמדם של עמוס עוז, דויד גרוסמן וא"ב יהושע, ומצד שני את רשימת רבי המכר . הציבור צורך וקונה ספרים בכמות רבה, בדומה למדיות פופולריות אחרות כגון הקולנוע והמוזיקה הקלה . 3 להרחבה בעניין זה ראו חביבה פדיה, שיבתו של הקול הגולה : זהות מזרחית – פואטיקה, מוזיקה ומרחב ( הקיבוץ המאוחד, 2016 ) .
|
|