|
|
עמוד:14
14 רחוק והרודפני, ואולי רק שם, פלסטינים וישראלים יכולים להשכין שלום בינם ובין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם האבודים שצללו בזמן . שכחת שפה ארוכת-טווח-דיה הכרחית לעיתים כדי למצוא דבר מה מחדש . צבעוני כותב על הלבנטיניות תוך כדי הסבה חלקית של המבט מזרחה לברלין וגרורותיה, אך מתוך דאגה לעתיד המרחב המזרח-תיכוני . כך הלבנטיניות אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא היא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי . המסה "ז'קלין כהנוב : הלבנט כמשל – הולדתה של תערוכה" מאת האוצרת שרה טוראל נכתבה בעקבות תערוכה בשם זה שאצרה טוראל במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ב- ,2019 עשרים וארבע שנים לאחר שקראה את הרומן זה עם הפנים אלינו ( עם עובד, 1995 ) מאת הסופרת רונית מטלון, והתוודעה בו לכהנוב . במסה טוראל מתארת את העמקת ההיכרות עם כהנוב ועם מושג המפתח שלה – לבנטיניות . החשיפה לעושר הבלתי נדלה והממגנט של כתיבתה של כהנוב, לרגישותה וליכולתה הגאונית לנסח תובנות פוליטיות קריטיות בישראל של שנות השישים והשבעים מתוך אירועים אישיים, פרוזאיים ולכאורה אף "ילדותיים", שהרי כהנוב כתבה ברבות ממסותיה מנקודת מבטה של הילדה ז'קלין שחיה והתבגרה במצרים הקולוניאלית, נגעה בטוראל ברמה האינטימית . הלבנטיניות בניסוחה של כהנוב, מעידה טוראל, הדהדה למקורותיה היהודיים-ארגנטינאיים, לעיר הולדתה ולמשפחתה שחיה בבואנוס איירס בעידן הפרוניזם . ברשימה "אני לבנטיני", הנושאת אף היא רבדים אישיים ואוטוביוגרפיים, צדוק עלון מהרהר במושג לבנטיניות בהקשרים פילוסופיים העוברים דרך השיח על מקומו של האחר וההבחנה בין "אני פרטיקולרי" ל"אני אוניברסלי" . עלון מתחקה אחר הפן ההגותי אשר מצוי ביסוד השינוי שכהנוב חוללה במשמעות המושג לבנטיניות בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים . בפרשנותה היא הייתה הסנונית הראשונה של שיח הרב-תרבותיות והחשיבה הביקורתית בזירה הפילוסופית והתרבותית העולמית, ובעיקר בשיח על מקומו של האחר האקזוטי בחיינו ובתודעתנו . בחינת היחסים בין שתי ישויות האני הבסיסיות הללו, טוען עלון, מגלה ליאת ארלט סידס וקציעה עלון
|
|