|
|
עמוד:8
8 והדיכוטומית המגדירה את האֲני באמצעות המראה ההפוכה שלו – האחר, היא הציעה תפיסה שביסודה מתודולוגיה של הכלה וסובייקטיביות המוגדרת כמקבץ של "אניים" שונים ונבדלים, מעין השתקפויות קלידוסקופיות 1 הרי הלבנטיניות עצמה של מראות מבהיקות המשתקפות אלה באלה . אינה משנה תמטית סדורה, חד-משמעית וקוהרנטית, אלא מודל תהליכי המתפתח ומתהווה כרשת של יחסים תוך כדי לימוד, ניסוי, תהייה ופעולות ייצור ( production ) והתנסות ( expérimentation ) אינסופיים . אם כן, כהנוב אומרת לנו בתהליך ההתגבשות של המושג לבנטיניות ובדרכים שונות לאורך הכתיבה שלה שמעשה שנתפס כחיקוי של בן המזרח והבלקן, המזרחי-הספרדי-הלבנטיני, את הריבון המערבי, אינו אלא ביטוי של הכלה, קבלה, הזדהות ( ולא זהות ) , אמפתיה, גמישות, פירגון, הערכה, חמלה, הבנת המורכבות האנושית ורגישות עמוקה לשונותו של האחר . אומנם ברגע היסטורי מסוים ובמרחב מובחן הלבנטיניות הייתה זהותו של מיעוט מינורי, אך במחשבתה של כהנוב היא אוניברסלית, מעודדת רגישות כללית, פותחת דלתות ולא מבודדת זהויות על סמך דת, מוצא, לאום, תרבות, גזע, מגדר, נטייה מינית, תפיסת עולם וכיוצא באלה . על מנת שתתכונן כזהות מז'ורית, ריבונית ואוטונומית במרחב הארץ-ישראלי, עלינו, אומרת כהנוב, להיפתח לעמי האזור ולראות את עצמנו ואת מדינת ישראל כחלק בלתי נפרד מהם, מזהותם, מתרבותם, משפתם ומשורשיהם . תודעתית עלינו לחזור ולראות בעם ישראל ובמדינתו רכיב בלבנט ההיסטורי, כפי שהיינו בימי קדם – מעצבים את גורלותיהם של אנשים באזור ומתעצבים באמצעותם . ובהכללה, עלינו לראות בלבנטיניות מודל חדש של שייכות במרחב הארץ-ישראלי . כך מתהפך חץ הזמן הלבנטיני, המזוהה עם 2 התבוננות נוסטלגית מלנכולית בעבר, אל עבר העתיד . כבר עם הגעתה לישראל, ב- ,1954 החלו רשימותיה של כהנוב להתפרסם בעיתונות ובכתבי עת מקומיים, בהם מעריב, על המשמר ובמחנה, ומ- 1958 ועד 1977 בכתב העת המיתולוגי קשת בעריכת אהרֹן אמיר ( 1923 – 2008 ) – סופר, משורר ועורך פורה שהספרות המחקרית בנושא כהנוב חבה לו רבות – ועוררו הד תרבותי ניכר . מותה בטרם עת, בהיותה בת ליאת ארלט סידס וקציעה עלון
|
|