|
|
עמוד:9
מוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ - אֶת זוֹ, אֶת הַמּוֹלֶדֶת ! בְּיוֹמְיוֹמִי, הַמָּט קוֹדֵחַ וּמְכֻתָּש, מִכַּף חָרוֹן עֲנִיָּה לָעַד לֹא אֶמָּלֵט עוֹד גְּזַר הִוָּלְדִי בָּהּ מֵחָדָשׁ . [ . . . ] תִּתְּנִי אֲשֶׁר תִּתְּנִי : שִׂמְחָה קְטַנָּה, נִידַּחַת, יָגוֹן מוֹחֵץ חוּשִׁים, הִתְאַכְזְרוּת קָרָה - הַכֹּל אֶקַּח, רַק לוּ אוּכַל עִמָּךְ גַּם יַחַד לָצֵאת חָשׂוּף אֶל נֹכַח סְעָרָה ! [ . . . ] כִּי אַתְּ שֶׁלִּי, מְאֹד שֶׁלִּי ! . . . כִּי לִי וְלָךְ אַחַת הַדֶּרֶךְ, זַנֵּק עַל פְּנֵי הַמִּכְשׁוֹלִים - לִיפֹּל, אַךְ לֹא לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ ! . . . אלכסנדר פן 1929
|
|