|
|
עמוד:11
[ 11 ] מאדם נותר מה שגורם לנו להרהר בשמו וביצירותיו, העושות את השם הזה מטרה להערצה, לשנאה או לאדישות . אנחנו חושבים שהוא חשב, ואנחנו יכולים לשוב ולמצוא ביצירותיו את אותה מחשבה שבאה לו מאיתנו — מתוכֵנו : משמע, אנחנו יכולים להחיות את המחשבה הזאת בצֶלם מחשבתנו . על נקלה אנחנו משַווים לנגדנו אדם רגיל ; זיכרונות פשוטים מעוררים בו את המניעים ואת התגובות הבסיסיות . בתוך הפעולות השונות המרכיבות את חיצוניות קיומו אנו מוצאים את אותה שרשרת פעולות הקיימת אצלנו ; אנחנו חוליית הקישור ביניהן בדיוק כמוהו, ומעגל הפעילויות שישותו מציגה אינו חורג מעבר למעגל הפעילויות שלנו . אם אנחנו מניחים שהאדם הזה מצטיין בנקודה מסוימת, יהיה לנו קשה יותר לתאר לעצמנו את אופי עבודותיו ואת נתיבי רוחו . כדי לא להגביל את עצמנו להערצה מעורפלת שלו, נאלץ להרחיב במובן מסוים את דמיוננו לגבי כישרונו המיוחד, שלנו אין, ככל הנראה, אלא גרעין שלו . אבל אם כל כישורי הרוח שבחרנו לעסוק בהם התפתחו באופן ניכר בבת אחת, או אם שאר תחומי פעילותו [ של מושא עיוננו ] נראים כבדי משקל בכל הסוגות, דמותו נעשית קשה יותר ויותר
|
|